מחקר חדש: להכניס תרבות לחרדים

תוכנית אב למוסדות תרבות עבור האוכלוסיה החרדית בירושלים, שהושלמה בימים אלה במכון ירושלים לחקר ישראל על-ידי ד"ר מאיה חושן, ישראל קמחי ומיכל קורח, ממליצה להקים מוסדות תרבות עבור כרבע מיליון חרדים המתגוררים בירושלים וסביבתה.

התוכנית הוזמנה על-ידי האגף לתרבות תורנית בעיריית ירושלים.

תוכנית האב תוצג לראשונה בערב עיון שיתקיים (יום ג', 27.6.06) במכון ירושלים לחקר ישראל, וכוללת בתוכה פעילויות, שלטענת חוקרי המכון מותאמות לאופי החרדי.

בשנת 2005 התגוררו בשכונות החרדיות בירושלים וביישובים החרדיים הסמוכים לה כ- 245,000 נפשות (כ-163,000 בירושלים וכ-82,000 ביישובים הסמוכים לירושלים). לפי תחזיות האוכלוסין, צפויה אוכלוסיה זו למנות כ-300,000 נפש בשנת 2020.

ירושלים משופעת במוסדות תרבות מסוגים שונים (מוזיאונים, תיאטראות, תזמורות, להקות מחול, בתי קולנוע ועוד). מרבית מוסדות התרבות הללו משרתים בעיקר את האוכלוסיה הלא-דתית והדתית, המתגוררת בעיר ובמטרופולין. האוכלוסיה החרדית בוחרת לבקר רק במספר מועט של מוסדות תרבות ואירועי תרבות, בשל חוסר ההתאמה של המוסדות ואופי הפעילויות בהם לאורח החיים החרדי השמרני. יוצא אפוא שלאוכלוסיה החרדית אין למעשה מוסדות תרבות העונים לצרכיה, שבהם ניתן לפתח את ההוויה התרבותית, בהתאם לאורחות חייה ולטעמה.

מעין "בריכת הסולטן" לחרדים

בנוסף למוסדות הנ"ל ממליצה התוכנית להכשיר רחבה להתכנסויות רבות משתתפים (דוגמת בריכת הסולטן) בה ניתן יהיה לערוך אירועים מרכזיים.

מוסדות התרבות שייבנו, אם אכן ייבנו, והפעילויות שיתקיימו בהם - צריכים להיות מותאמים לכללים ההלכתיים ולאורח החיים החרדי. לדוגמא הפרדה בין המינים, לבוש צנוע של המשתתפים, שפת דיבור נאותה ועוד.

במשך שנים רבות רווחה התפישה, כי האוכלוסיה החרדית אינה מעוניינת בפעילויות תרבות, ושצריכת התרבות מתקיימת בבית הכנסת.

מרביצים תרבות בחרדים

עיון בהמלצות מגלה כי חלק מן הפעילויות המוצעות לחרדים, בכלל מנותקות מאורח חייהם. המילה תרבות אינה נמצאת בלקסיקון החרדי. שרי החינוך והתרבות לדורותיהם כונו "שר/ת החינוך" בלבד, המילה תרבות שנמחקה מייצגת עבור חרדים דבר שלילי, מאחר שזו מוזכרת בתנ"ך כמילה שלילית, המקושרת אוטומטית לפסוק "תרבות אנשים חטּאים". התנגדותם אינה לתרבות, אלא לתוכן שיוצקים בה.

על "תרבות הפנאי" אין בכלל מה לדבר. הפנאי מנוצל להגות יהודית. כל דקה פנויה צריכה להיות של לימוד תורה ("והגית בו יומם ולילה"). הגאון מווילנא כתב ספר גאומטריה מלא בנוסחות בשם "איל משולש". הזמן הפנוי שמצא לכותבו היה בעת שהייה בשירותים, שם אסור ללמוד תורה. בחופשות מאורגנים לילדים שיעורי תורה כדי לא להותירם בבטלה.

כך למשל מופיע בהמלצות גם "הפיסול", מילה שאינה עולה על דל שפתותיו של חרדי, בשל האיסור "לא תעשה לך פסל". מיכל קורח, חוקרת במכון ירושלים, אמרה ל-Nfc כי ייתכן שהמדובר בטעות שנפלה.

אולם גם פעילויות אחרות שמוצעות בתוכנית אינן תואמות בהכרח את אורח החיים החרדי. הם אינם מעודדים הצגות, או כתיבת ספרות חול. למרות היותו של הסופר החרדי, חיים ולדר, מוערך, עדיין לא רואים בו מושא לחיקוי. מי שיש לו את הכישרון פונה לזה, אך לא בעידוד מאורגן. גם לקורסי חזנות אין ביקוש מיוחד. החרדים, כחברה, אינם רואים בהפיכת עלם-חמודות לכוכב נולד כמשהו העשוי להשפיע לטובה על חינוכו של הילד, ואף רואים בכך דבר הפוגע בלימודיו בתלמוד-תורה.

קורח אומרת בתגובה, כי כל מה שנקבע מותאם לציבור החרדי. לדבריה, את התוכנית ליוותה ועדת היגוי רחבה, שהורכבה מנציגות מגוונת של אנשי רוח ואנשי מקצוע חרדיים ומאנשי מקצוע העוסקים בתחום התכנון, החינוך והתרבות. צוות התכנון למד על הצרכים והביקוש לפעילויות תרבות בציבור החרדי מפי מומחים, מעצבי דעת קהל ונבחרי ציבור חרדיים. הצוות ביקר במוסדות המקיימים פעילויות תרבות עבור האוכלוסיה החרדית, וערך סיורים במוסדות תרבות עירוניים .

עוד היא מוסיפה, כי התוכנית פונה לזרם המרכזי של החרדים ולא לפלגים קיצוניים, שייתכן שלא יסכימו לקבל. לדבריה, מאחר שתיאטרון נשים למשל עלול להיחשב כ"מושב לצים", יקראו לזה בשם אחר, באופן שגם הפעילות התרבותית וגם הסמנטיקה של אותה פעילות יהיו כשרות.

עם זאת בציבור החרדי דוגלים בגישת חז"ל לפיה על האב ללמד את בנו אוּמנות (מקצוע, בניגוד לאוֹמנות - מלאכת מחשבת - ע.י.), ומתירים ללמד גם דברים "להרחבת הנפש" כמו ציור או לימוד מוזיקה, בעיקר נגינה על פסנתר. גם פעילות גופנית להתעמלות הגוף מותרת. הספרייה היחידה המותרת הינה ספריה תורנית בפיקוח רב, הבודק ספר-ספר ומאשר כי אין בו תכנים בלתי רצויים או ספרות זרה שנכתבה על-ידי מי שאינם חרדים.

פיסול, קרמיקה, ציור ואנימציה

ההמלצות העיקריות של תוכנית האב מדברות על הקצאת מגרשים או הסבת מבנים קיימים למוסדות תרבות לחרדים בירושלים ובמטרופולין, כאשר מיקום מוסדות התרבות הללו יהיה במקום מרכזי ונגיש.

עוד מומלץ, כי מוסדות התרבות הללו יכללו את המוסדות הבאים (לפי סדר חשיבות): אולם ומרכז אירועים רב תכליתי, ספרייה תורנית מרכזית, מרכז לפיתוח תעסוקתי בתחומי התרבות (הפקת ארועים, הכשרת מדריכים בתחומים שונים ועוד), מרכז מוזיקה הכולל בית ספר למוזיקה והפעלה של הרכבים ומקהלות, מרכז עולמי ללימודי חזנות, בית ספר ומרכז אומנויות ((מדריכות אומנות, צילום, צורפות, פיסול, קרמיקה, ציור, אנימציה ועוד), מרכז לאומנויות הבמה כמקום יוצר ומארח, מרכז להכרת ירושלים והארץ בגבולותיה, בהיבטים חז"ליים, גיאוגרפיים והיסטוריים, מוזיאונים ייחודיים דוגמת מוזיאון לתולדות היישוב החרדי בירושלים, מרכז חוגים והעשרה עממי, מרכז לספרות ועידוד סופרים שיכלול גם את בית הסופר החרדי, מרכז מבקרים להמחשה והצגה של עולם התוכן התורני, כמו מצוות התלויות בארץ (תפילין, כלי המקדש וכדומה).

רוצים תרבות

הממצאים העיקריים של המחקר שנערך, מעלים שלוש נקודות מרכזיות:

1. הציבור החרדי, על כל גווניו ובכל השכונות, מעוניין בפעילויות תרבות רבות, מגוונות וברמה גבוהה ובתנאי שהפעילויות תהיינה מותאמות לאורח החיים החרדי.

2. הביקוש לפעילויות תרבות בקרב האוכלוסיה החרדית צפוי לעלות בהתאם לצרכים ולפיתוח שירותי תרבות מתאימים.

3. חרף ההיצע הדל באולמות ובמבנים המתאימים לפעילויות תרבות במגזר החרדי, מתקיימת פעילות תרבות שכונתית ענפה בשכונות החרדיות בעיקר במתנסים ובמינהלים הקהילתיים.