ביהמ"ש העליון: עונש קשה וכואב לסכינאים ערבים

בית המשפט העליון "תוקע סכין" בגבם של מבצעי פיגועי דקירה, וקורא (ה', 15.6.06) להחמיר את הענישה על ניסיונות תקיפה באמצעות סכין כנגד יהודים. הדברים עולים מפסק-דין בו דחה הרכב של שלושה שופטים את עירעורו של נער בן 16 ממחנה הפליטים שועפאת, שדקר ביוני אשתקד שוטר משמר הגבול בביטנו, ונידון בבית משפט מחוזי לשש שנות מאסר בפועל ושנה מאסר על-תנאי.

שלושת השופטים: אסתר חיות, עדנה ארבל ואדמונד לוי, הסכימו פה-אחד לדחות את העירעור.

השופט אדמונד לוי כתב בפסק הדין, כי "התופעה של רצון לדקור אנשים רק משום היותם יהודים, שוב אינה נחלתם של יחידים, אלא של רבים שבשנים האחרונות מעשיהם הסלימו לממדים שלא ידענו כמותם. תופעה זו צריכה לזכות בתגובה עונשית קשה וכואבת".

עוד הוא מוסיף: "חומרת המעשה בו חטא המערער, חרף גילו הצעיר, מלמד על מי שגמלה בליבו החלטה להמית אדם, ומכאן הסכנה הנשקפת ממנו, שחייבה את הרשעתו בדין חרף היותו קטין.

"מנקודת ראותם של הקורבנות, שרבים מהם שילמו על כך בחייהם, עובדת היותו של הדוקר קטין אינה מעלה ואינה מורידה. מבחינתם מדובר בתוצאה מייסרת וסבל מתמשך, המלווה גם את משפחותיהם".

הערעור הופנה לא רק כנגד חומרת העונש, אלא גם כנגד הרשעת המערער, ונטען בו, כי לא הוכח שבמערער התגבש היסוד הנפשי הדרוש לעבירה ולא היה בכוונתו לגרום לתוצאה קטלנית. הדוקר טען כי יום קודם פגש את הנדקר בשוק מחנה יהודה, והשוטר התגרה בו ואף קרע את תעודת הזיהוי שלו. ורק מששבו ונפגשו למחרת, החל השוטר לדחוף אותו, ובתגובה לכך הוא הוציא את הסכין ודקר אותו בכוונה לגרום לו נזק בלבד ולא כדי להורגו.

בית המשפט לא האמין לטענה. "אין בידנו לקבל טיעון זה", קבעו השופטים, ונימקו את החלטתם בהתנהלות הסניגור, בעדויות לדקירה ובעדותו של הדוקר עצמו, שכאשר נשאל לאחר שלושה ימים מדוע רדף אחר המתלונן השיב: "אני רצתי אחריו כדי לדקור אותו עם הסכין", ולשאלה מה רצה שיקרה לשוטר, השיב: "שימות, שימות".