אמברגו ניתן לפרסם 13/06/06
תוכן העניינים
תקציר מנהלים 2
1. מבוא 4
2. רכיבי המדיניות המוצעת 7
א. כלים מקרו-כלכליים
ב. מדיניות אינטגרציה של שוק העבודה
3. עידוד צמיחה בתעשיות המסורתיות 13
4. מיזמים 17
א. רשומה רפואית ממוחשבת ברמת לקוח
ב. תיירות ממוקדת היסטוריה
5. שינויים מוסדיים 24
6. סיכום 26
נספח 1: מאפייני המשק הישראלי 27
נספח 2: מאפייני מערכת הבריאות בישראל 31
נספח 3: הוצאות מו"פ כאחוז מסך התוצר בישראל 33
תקציר מנהלים
בכנס קיסריה ה-13 (2005) הוצגו שתי הבעיות העיקריות של המשק הישראלי - מגזר טכנולוגיה עילית בעל צמיחה מהירה ביותר לעומת שאר ענפי המשק הצומחים באטיות וקבוצות חלשות שהולכות ומתרחבות, הסובלות משיעור עוני גבוה, משיעור השתתפות נמוך בשוק העבודה ומרמת הון אנושי נמוכה. הוועדה קבעה אז: 'יש לזרז הטמעת ידע וטכנולוגיות חדשות בענפי המשק השונים, שכן הטמעה זו היא המפתח לעלייה בתפוקה ובתחרותיות, ומכאן - לצמיחה כלכלית ארוכת טווח'.
מטרת המסמך שחיבר הצוות לקראת פורום קיסריה ה-14 (2006) היא להציע אמצעי מדיניות להתמודדות עם הכשלים המונעים צמיחה כלכלית רחבה וארוכת טווח אגב שימוש בחוזקם של ענפי הטכנולוגיה לקידום ענפים הצומחים בקצב אטי יותר. הצוות מציע אמצעים שיכולים לקדם את התעשיות המסורתיות ואת ענפי השירותים אל עבר צמיחה מהירה יותר, שתהיה מנוע להאצת הצמיחה במשק הישראלי כולו.
האמצעי הראשון הוא שימוש בכלים מקרו-כלכליים לעידוד הפריון של התעשיות המסורתיות, ובפרט יישום מדיניות של אינטגרציה בשוק העבודה. הצוות מפרט בהרחבה מגוון צעדים העשויים להיטיב את קליטתו של המגזר החרדי בשוק העבודה: יישום חוק טל, שמירה על רמת קצבאות שלא תעודד את בני המגזר להישאר מחוץ לשוק העבודה וגיוס מגזר ההיי-טק ליצירת מקומות תעסוקה במעוזי החברה החרדית. דרכי פתרון אלה יכולות לשמש בסיס גם לטיפול באוכלוסיות אחרות אשר חלקן בשוק העבודה נמוך יחסית. הצוות דן גם באוכלוסיית הפריפריה ובאוכלוסייה הערבית ומצביע על הצורך בהקמת תשתית תחבורתית יעילה, בהקטנת מספר העובדים הזרים ובהתערבות ממשלתית - כל אלה כדי להקטין את ההפליה בפועל.
האמצעי השני הוא עידוד הצמיחה בתעשיות המסורתיות. לשם הדגמה הצוות מתמקד בעיקר בתפקידו של המדען הראשי בתהליך זה וממליץ על שינוי סדרי העדיפויות של המדען באופן שיוטה לכיוון עידוד תהליכי הטמעה של טכנולוגיות חדשות בתעשיות המסורתיות אגב שיתוף פעולה עם חברות ענף ההיי-טק.
האמצעי השלישי הוא עידוד מיזמים אשר טמונה בהם תרומה גדולה למשק הישראלי, אם על ידי ייעול תהליכים בעזרת מגזר ההיי-טק ואם על ידי ניצול היתרונות היחסיים של התעשייה הישראלית. הדוגמה הראשונה נוגעת למחשוב מערכת הבריאות כך שכל הנתונים הרלוונטיים של הלקוחות ייאגרו בפורמט דיגיטלי ויעברו באופן מהיר ונוח בין הגופים המטפלים. מערכת בריאות ממוחשבת תוביל לעליית מדרגה באיכות הטיפול בחולים ולהקטנה של ממש בעלויות הנובעות כיום מטיפולים מיותרים ומבדיקות כפולות. למערכת רשומות רפואיות ממוחשבות יהיו תוצרי לוואי רבים, למשל היכולת לייצר מאגר נתונים רפואי איכותי שיוכל לשמש מצע ייחודי למחקרים בריאותיים ותרופתיים. הדוגמה השנייה נוגעת להפיכת מגזר התיירות הישראלי - הכולל כוח עבודה גדול ולא מיומן ברובו - למגזר ייעודי. הצוות ממליץ להפוך את התיירות בישראל לממוקדת היסטוריה, ובכך לנצל את המשאב הטבעי הקיים במדינת ישראל - אשר הייתה מרכז עולמי חשוב ב-3,000 השנים האחרונות - לייחוד מגזר התיירות בישראל.
האמצעי הרביעי והאחרון הוא שינוי במבנה המוסדי של ניהול המחקר והפיתוח בישראל. הצוות ממליץ להקים רשות כלכלית חברתית שתהיה כפופה למשרד ראש הממשלה, ומטרותיה תהיינה הגברת הצמיחה והקטנת הפערים בישראל. הרשות תתמקד בניצול יעיל של תקציבי המחקר והפיתוח ויצירת סינרגייה בין הגופים הטכנולוגיים בממשלה, בתעשייה ובאקדמיה.
1. מבוא
המשק הישראלי מתאפיין בשנים האחרונות בקוטביות גוברת, הן בין מגזרים הן בין קבוצות אוכלוסייה. מגזר הטכנולוגיה העילית צומח במהירות, ומגזרים אחרים, ובעיקר התעשייה המסורתית וענפי השירותים, צומחים באטיות. הצמיחה הלא אחידה של המגזרים מובילה להגדלת הפערים בין קבוצות שונות באוכלוסיית ישראל.
לוח 1: ייצור ותעסוקה על פי עצמה טכנולוגית בשנים 2004-1994
מגזר שיעור גידול הייצור שיעור גידול התעסוקה
טכנולוגיה עילית 94.6% 22.8%
טכנולוגיה מסורתית 1.7%- 18.3%-
כל התעשייה 32.5% 5%-
נתונים: על פי לוח 20.6 בשנתון 2005 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ראו גם נספח 1 שלהלן.
קוטביות זו מובילה את המשק הישראלי לשיעורי צמיחה אטיים של התוצר לנפש ולרמה הולכת וגדלה של אי-שוויון בהכנסות. שיעור הצמיחה של התוצר לנפש כיום מוערך ב-2.5% לשנה (4% לשנה בתוצר הכולל). המשק מאופיין בשיעור השתתפות נמוך בשוק העבודה (ראו נספח 1) ובשיעור השקעות נמוך בתשתיות האזרחיות ובתעשיות המסורתיות. עקב כך הוא מאופיין גם בשיעורים נמוכים של תפוקה לעובד ושל הון לעובד (ההון לעובד במגזר השירותים בארצות הברית הוא פי 10-5 מההון לעובד בישראל, והתפוקה לעובד כפולה. ראו נספח 1) וברמה גבוהה של אי-שוויון ביחס לעולם המערבי. נוסף על כך תעשיית ההיי-טק רגישה מאוד לשינויים גלובליים, ולכן היותה מנוע צמיחה יחיד מוביל את המשק הישראלי לחוסר יציבות ולתנודתיות גבוהה.
בכנס קיסריה השלושה עשר (2005) הוצגו שתי הבעיות המרכזיות של המשק הישראלי - מגזר טכנולוגיה עילית בעל צמיחה מהירה ביותר לעומת שאר ענפי המשק הצומחים באטיות וקבוצות חלשות שהולכות ומתרחבות, הסובלות משיעור עוני גבוה, משיעור השתתפות נמוך בשוק העבודה ומרמת הון אנושי נמוכה. הוועדה קבעה אז: 'יש לזרז הטמעת ידע וטכנולוגיות חדשות בענפי המשק השונים, שכן הטמעה זו היא המפתח לעלייה בתפוקה ובתחרותיות, ומכאן - לצמיחה כלכלית ארוכת טווח'. הטמעת הידע על פי המלצה זו צריכה להתבסס על העקרונות האלה: '(א) אימוץ הטכנולוגיות בענפי המשק השונים ובכלל זה ענפים מסורתיים וענפי שירותים; (ב) התאמת הטכנולוגיות לצרכיו של כל ענף וענף כדי לאפשר את מיצוי היכולות של אותן טכנולוגיות; (ג) ארגון מחדש של כל ענף וענף כדי לנצל את היתרונות הגלומים בטכנולוגיות החדשות'. לסיכום נטען כי יש כשלים אחדים המונעים את יישום העקרונות הללו בתעשיות המסורתיות ובענפי השירותים בישראל, ובהם אי-החשיפה של ענפים אלה לתחרות בין-לאומית. אי-החשיפה גורמת, בצוותא עם מוגבלותו של השוק המקומי וההתאגדויות המקצועיות, לכשלי שוק בענפים אלה. ההתקדמות הטכנולוגית בישראל מיוצאת ברובה לחו"ל ומעלה את הפריון של המגזרים התעשייתיים בחו"ל ומפחיתה את התחרותיות של המגזרים המקומיים.
מטרת מסמך זה להציע אמצעי מדיניות להתמודדות עם כשלים אלה תוך שימת דגש על ניצול חוזקם של ענפי הטכנולוגיה לקידום הענפים החלשים יותר. הצוות מציע אמצעים שיכולים לקדם את התעשיות המסורתיות ואת ענפי השירותים אל עבר צמיחה מהירה יותר, שתהיה מנוע להאצת הצמיחה במשק הישראלי כולו.
האמצעי הראשון הוא שימוש בכלים מקרו-כלכליים לעידוד הפריון של התעשיות המסורתיות ובפרט יישום מדיניות של אינטגרציה בשוק העבודה. הצוות מפרט בהרחבה מגוון צעדים העשויים להיטיב את קליטתו של המגזר החרדי בשוק העבודה: יישום חוק טל, שמירה על רמת קצבאות שלא תעודד את בני המגזר להישאר מחוץ לשוק העבודה וגיוס מגזר ההיי-טק ליצירת מקומות תעסוקה במעוזי החברה החרדית. דרכי פתרון אלה יכולות לשמש בסיס גם לטיפול באוכלוסיות אחרת אשר חלקן בשוק העבודה נמוך יחסית. הצוות דן גם באוכלוסיית הפריפריה ובאוכלוסייה הערבית ומצביע על הצורך בהקמת תשתית תחבורתית יעילה, על הצורך בהקטנת מספר העובדים הזרים ועל הצורך בהתערבות ממשלתית כדי להקטין את ההפליה בפועל.
האמצעי השני הוא עידוד הצמיחה בתעשיות המסורתיות. לשם הדגמה הצוות מתמקד בעיקר בתפקידו של המדען הראשי בתהליך זה וממליץ על שינוי סדרי העדיפויות של המדען באופן שיוטה לכיוון עידוד תהליכי הטמעה של טכנולוגיות חדשות בתעשיות המסורתיות אגב שיתוף פעולה עם חברות ענף ההיי-טק.
האמצעי השלישי הוא עידוד מיזמים אשר טמונה בהם תרומה גדולה למשק הישראלי, אם על ידי ייעול תהליכים בעזרת מגזר ההיי-טק ואם על ידי ניצול היתרונות היחסיים של התעשייה הישראלית. הדוגמה הראשונה נוגעת למחשוב מערכת הבריאות כך שכל הנתונים הרלוונטיים של הלקוחות ייאגרו בפורמט דיגיטלי ויעברו באופן מהיר ונוח בין הגופים המטפלים. מערכת בריאות ממוחשבת תוביל לעליית מדרגה באיכות הטיפול בחולים ולהקטנה של ממש בעלויות הנובעות כיום מטיפולים מיותרים ומבדיקות כפולות. למערכת רשומות רפואיות ממוחשבות יהיו תוצרי לוואי רבים, למשל היכולת לייצר מאגר נתונים רפואי איכותי שיוכל לשמש מצע ייחודי למחקרים בריאותיים ותרופתיים. הדוגמה השנייה נוגעת להפיכת מגזר התיירות הישראלי, הכולל כוח עבודה גדול ולא מיומן ברובו, למגזר ייעודי. הצוות ממליץ להפוך את התיירות בישראל לממוקדת היסטוריה, ובכך לנצל את המשאב הטבעי הקיים במדינת ישראל, אשר הייתה מרכז עולמי חשוב ב-3,000 השנים האחרונות, לייחוד מגזר התיירות בישראל.
האמצעי הרביעי והאחרון הוא שינוי במבנה המוסדי של ניהול המחקר והפיתוח בישראל. הצוות ממליץ להקים רשות כלכלית חברתית שתהיה כפופה למשרד ראש הממשלה, ומטרותיה תהיינה הגברת הצמיחה והקטנת הפערים בישראל. הרשות תתמקד בניצול יעיל של תקציבי המחקר והפיתוח וביצירת סינרגייה בין הגופים הטכנולוגיים בממשלה, בתעשייה ובאקדמיה.
מסמך זה יפרט - כהמשך לקווים הכלליים שהצוות התווה בפורום קיסריה הקודם - את ארבעת האמצעים המפורטים לעיל וידגיש את ניצול הצלחת מגזר ההיי-טק להגברת הצמיחה בתעשיות המסורתיות ובמגזר השירותים בישראל.
2. רכיבי המדיניות המוצעת
א. כלים מקרו-כלכליים
הכלים המקרו-כלכליים הדרושים נדונו רבות בפורומים שונים, ולכן לא נרחיב בנושא זה מעבר להמלצות עקרוניות. לאורך הדיון נניח כמובן מאליו כי הממשלה מקיימת מדיניות של שמירה על יציבות כלכלית במשק.
עידוד הצמיחה ושמירה על יציבות המשק בשילוב עם הפחתת אי-השוויון חייבות להיות המטרות המנחות של הכלים המקרו-כלכליים. המדיניות הפיסקלית שהממשלה נוקטת צריכה להוביל את המשק לעידוד התעשייה לפתיחות בין-לאומית אגב שימוש בכוח עבודה מקומי. הפתיחות הבין-לאומית תביא גם לצמיחה מהירה יותר של המגזר התעשייתי, אשר יפעל בסביבה תחרותית יותר וייאלץ להתייעל אגב שימוש ביישום טכנולוגיות מתקדמות המפותחות בתעשיית ההיי-טק המקומית. המשך ההתקדמות לעבר פתרון מדיני עם הפלסטינים יוביל, קרוב לוודאי, להורדת רמת הסיכון של המשק ויהפוך אותו לאטרקטיבי יותר להשקעות חיצוניות. המדיניות המוניטרית צריכה להשלים את המדיניות הפיסקלית ביצירת תנאים מתאימים לצמיחת המגזר התעשייתי, הן על ידי מדיניות ריבית מעודדת השקעות הן על ידי שמירה על יציבות ואמינות המשק הישראלי.
נוסף על ההמלצות הכלליות המפורטות לעיל הצוות ממליץ להפריד את ניהול תקציב ההשקעות של הממשלה מתקציבי ההוצאה האחרים. הסיבה לכך היא שתקציב ההשקעות מניב החזרים, ולכן השיקולים העומדים בבסיס הקצאת משאב זה שונים בתכלית מאלה המנווטים את תקציב ההוצאות. להערכתנו, את תקציב ההשקעות יש לנהל מתוך ראייה רחבה של ניצול הזדמנויות להחזרים גבוהים בד בבד עם העדפה של מגזרי התעשייה המסורתית והשירותים. בתקציב ההשקעות צריכות להיכלל כל הפעולות הממשלתיות העוסקות במחקר ובפיתוח, בכללן התמלוגים שמשרד המדען הראשי מקבל מהחברות שהוא תמך בהן.
ב. מדיניות אינטגרציה של שוק העבודה
שווקים רבים בישראל, ובעיקר שוק העבודה, הם שווקים מפוצלים לאזורים (fragmented). שוק עבודה אינטגרטיבי הוא שוק שבו כל פרט מתייחס אל כל משרה במשק המתאימה לכישוריו כאל משרה אפשרית וכל פירמה רואה בכל עובד במשק עובד נגיש. בשוק עבודה כזה יגיע כל אחד מהעובדים למקום העבודה שבו תפוקתו השולית היא הגבוהה ביותר, ובכך תושג יעילות מרבית בהקצאת המשאב האנושי. שוק העבודה הישראלי אינו מנצל עד תום את יכולותיהם של העובדים בשל חוסר האינטגרציה בשוק העבודה. יש דוגמאות רבות לכך, ומתוכן בחרנו להרחיב את הדיון בארבעה מגזרים: המגזר החרדי, המגזר הערבי, תושבי הפריפריה והאימהות. בעיית האינטגרציה דורשת פתרון ארוך טווח המותאם לכל אחת מהאוכלוסיות המוזכרות לעיל ולאוכלוסיות נוספות אשר אינן ממצות את יכולותיהן בשוק העבודה. הפתרון כולל פעולות בשלושה רבדים: אמצעי מדיניות לשוק העבודה עצמו, יישום חוק טל והשקעה ופיתוח התשתיות.
המגזר החרדי
המגזר החרדי אינו משתתף במרבית הפעילות הכלכלית במשק בשל מגבלות הדת והאמונה החלות עליו, בשל חוסר הרצון של אנשיו להתערות בתרבות החילונית ובשל מערכת חינוך אשר אינה שמה דגש על לימודי טכנולוגיה ומקצועות חול. הרצון שלא להיכנס למסגרת הצבאית גורם לחרדים רבים להימנע מלהשתתף בשוק העבודה עד גיל מאוחר שבו קשה יותר לרכוש השכלה מקצועית. נוסף על כך האפשרויות התעסוקתיות העומדות לרשות בן החברה החרדית, אשר במסגרתן הוא יכול לעבוד ובד בבד לשמור על הגבולות שמגדירה לו אמונתו, הן מעטות בעיקר משום שלא נעשה ניסיון לפתח תשתית תעסוקתית במעוזי החברה החרדית.
יישום חוק טל
ועדת טל מונתה באוגוסט 1999 לאחר שבית המשפט העליון הורה לממשלה לקבוע ולעגן בחוק הסדר מתן פטור משירות צבאי לבני ישיבות. כ-42,000 חרדים משוחררים כיום מהצבא במסגרת הסדר 'תורתו אומנותו' שנקבע כחלק מדוח ועדת ישראלי. הדוח קבע שיש לדחות עד גיל 41 את גיוסו של בחור ישיבה המצהיר שכל יומו מוקדש ללימודים במסגרת ישיבה כלשהי. בהגיעו לגיל 41 בחור הישיבה מקבל פטור משירות ביטחון. ביולי 2002 אושר בכנסת חוק טל המאפשר מתן פטור לבחורי ישיבות בתנאי של 'תורתו אומנותו'. החידוש בחוק הוא שבגיל 22 יוכל בחור הישיבה להפסיק ללמוד לשנה אחת ('שנת הכרעה'), ובמהלכה עליו להחליט אם ימשיך ללמוד בתנאי 'תורתו אומנותו' או אם יצטרף לכוח העבודה. אם יחליט להצטרף לשוק העבודה יעשה בגיל 23 שירות צבאי מקוצר או יירתם לשירות אזרחי. כן הוחלט על הקמת הנח"ל החרדי ומסלול מורים חיילים חרדים כחלק מהרחבת המסגרות המתאימות לציבור החרדי בצה"ל. מטרת ההסדר הייתה בעיקרה לנסות ולשלב צעירים חרדים בשוק העבודה על ידי הסרת איום השירות הצבאי.
כיום, לאחר ארבע שנים, חוק טל יושם באופן חלקי בלבד משלוש סיבות עיקריות: הסברה לקויה בקרב צעירי המגזר החרדי, התנגדות צה"ל להקמת מסלול שירות אזרחי ושינוי שבוצע בחוק ביולי 2003 המאפשר לבחורי ישיבות לעבוד באופן חלקי במקביל ללימודיהם בישיבה. בעקבות זאת לא השתנה קצב הגידול של כמות הפטורים הניתנים בכותרת 'תורתו אומנותו' ולא גדל מספר בחורי הישיבות המתגייסים לצה"ל, ומספר בני המגזר המשתלבים בשוק העבודה הוא אפסי - כל אלה למרות השינוי בחוק (שאינו מאפשר עבודה במשרה מלאה) ולמרות הקיצוצים בתשלומי ההעברה למגזר זה.
השנה הקרובה היא שנת מבחן לחוק טל משני טעמים. הראשון, במאי 2006 דחה בית המשפט העליון ארבע עתירות נגד חוקתיותו של החוק. לדבריו של נשיא בית המשפט העליון לא קיבל החוק את 'ההזדמנות הראויה להגשים את מטרותיו' ו'אם השינוי לא יבוא קיים חשש רציני כי החוק יהפוך לבלתי חוקתי'. השני, חוק טל נחקק ביולי 2002, אולם כיוון שנחקק כהוראת שעה, צפוי הדיון בו להתחדש במלוא עוזו לקראת אישורו בכנסת בשנית ביולי 2007. הצוות סבור כי יישומו המלא חשוב ביותר לשילוב החברה החרדית בשוק העבודה הישראלית. אי-יישומו יוביל לתוצאות הרות אסון בעתיד בשל קצב הגידול המהיר של אוכלוסייה זו.
כדי לפתור את בעיית התעסוקה במגזר החרדי (בעיקר בקרב הגברים) יש להוריד את העלויות הכרוכות ביציאה של בן המגזר לשוק העבודה. לפיכך הצוות מזהה שלושה רכיבים חיוניים בפתרון בעיית התעסוקה במגזר החרדי. הרכיב הראשון הוא הפחתת איום השירות הצבאי על ידי יישום חוק טל במלואו והקפדה על הבאתו לידיעת הנערים החרדים. הרכיב השני הוא שמירה על רמת קצבאות שתאפשר קיום בכבוד של המשפחות החרדיות ברוכות הילדים ובה בעת תעודד את הגברים החרדים הצעירים לרכוש מקצוע בגיל צעיר ולהשתלב בשוק העבודה. הרכיב השלישי הוא נקיטת צעדים ממשלתיים שיעודדו יצירת מקומות תעסוקה במעוזי החברה החרדית, מקומות שבהם לא יחושו בני המגזר החרדי מאוימים מהחילוניות. מגזר ההיי-טק יכול, להערכת הצוות, להוביל את הגשמת יעד זה אם הממשלה תעודד העסקת אוכלוסיות מיוחדות במשק הישראלי על פני מיקור חוץ. שתי דוגמאות מובאות להלן להדגמה ולהמחשה של פתרונות קיימים העושים שימוש במגזר ההיי-טק לקידום התעסוקה במגזר החרדי. מדוגמאות אלה תובן כוונת הצוות.
דוגמא ראשונה: הקמת מרכז פיתוח ביישוב חרדי - חברת מטריקס: חברת האינטגרציה וטכנולוגיית המידע מטריקס החלה בשנת 2004 בפרויקט תלפיות במודיעין עילית, ומטרתו הקמת מרכז פיתוח המבוסס על נשים חרדיות. מודיעין עילית הוא יישוב חרדי מעבר לקו הירוק המונה מעט יותר מ-30,000 נפש. במסגרת הפרויקט מגייסת מטריקס מדי רבעון כ-25 נשים חרדיות בעלות השכלה טכנולוגית, והן מוכשרות על ידי חברת ג'ון ברייס (הנמצאת בבעלות מטריקס) במשך כשלושה עד עשרה חודשים לבדיקת תוכנה ולתכנות בג'אווה ובדוט נט. לאחר ההכשרה הבוגרות מועסקות במרכז הפיתוח של מטריקס במודיעין עילית בפרויקטים התואמים את יכולותיהן במסגרת חוזה ראשוני לשנתיים (בקירוב). כיום מועסקות בפרויקט כ-200 נשים חרדיות, שאפשרויות התעסוקה החלופיות שלהן במסגרת היישוב מצומצמות למדי (בעיקר מסגרות חינוכיות). נשים אלה נהנות בפרויקט זה מסביבת עבודה שאינה דורשת התפשרות דתית (השגחה רבנית, הפרדה בין נשים לגברים, חגים, מזון כשר, התחשבות בנשים הרות) ויש בה אתגר מקצועי. מטריקס מקבלת ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מענק של כ-1,000 ש"ח לחודש עבור כל עובדת, נהנית מתנאי השכר הנמוכים של העובדות (5% מעל שכר המינימום), חוסכת בעלויות נדל"ן ומיסוי ומכשירה עובדות נאמנות אשר אינן צפויות לחפש מקום עבודה בחברות תוכנה אחרות שאינן פועלות בסביבת מגוריהן. לסיכום, הערכת העלויות של מטריקס לצוות פיתוח של כ-100 נשים היא כ-12 מיליון ש"ח, מתוך זה עלות כל מפתחת כ-6,000 ש"ח בחודש. הוזלת עלויות כוח האדם למטריקס הופכת אותה לתחרותית יותר בשוק הבין-לאומי בלא שתיאלץ לפתוח מרכזי פיתוח במדינות זרות.
דוגמה שנייה: העסקת נשים חרדיות העובדות מביתן - חברת דלתא גליל תעשיות בע"מ: חברת ההלבשה התחתונה דלתא, הפועלת בגליל, נתקלה בשנים האחרונות במחסור במתכנתים שתפקידם לתחזק ולתכנת את מערכת ה-ERP הפנים-ארגונית. לאחר פנייה לקהילה החרדית בשכונת חב"ד בצפת מימנה החברה קורס הכשרה של כחמישה חודשים (שני מפגשים בשבוע) לתשע נשים חרדיות בוגרות 12 שנות לימוד בהדרכת מדריך מנוסה מחברת IBM. ארבע נשים שסיימו את ההכשרה מועסקות כיום כמתכנתות בחברת דלתא. דלתא הציבה בבתיהן מחשבים אישיים המחוברים בתקשורת מהירה למערכת המחשוב של החברה, ובכך אפשרה להן לעבוד בסביבתן הטבעית, בשעות הנוחות להן (25 שעות שבועיות, ימים ראשון עד רביעי, בשעות הבוקר או הלילה) ובתנאים הנוחים להן. הקשר המקצועי עם הנשים נעשה בעזרת עובד חרדי של מחלקת המחשוב בדלתא, והוא מעביר להן את משימותיהן ואת לוחות הזמנים הנדרשים ומדריך אותן בעבודתן. התועלת שנשים אלו מפיקות מההעסקה בדלתא הוא כניסתן למעגל העבודה ותנאי התעסוקה הנוחים שלהן. מבחינת דלתא הן פותרות חלקית את המחסור במתכנתים למערכות ERP בפריפריה בעלות נמוכה ומפחיתות את הלחץ מצוות התכנות הקבוע. ההשקעה הראשונית של דלתא בפרויקט (הממשלה אינה מעורבת במימון) מוערכת בכ-20,000 דולר ועלות העובדות היא 11 דולר לשעה לעובדת (חיסכון של כ-5,000 דולר לחודש לעומת מיקורי חוץ למיניהם). לכן אף שעובדות אלה הן בעלות מאפיינים מגבילים, העסקתן כדאית לחברה.
תושבי הפריפריה
תושבי הפריפריה סובלים מניתוק ממרכז העשייה של המשק הישראלי. אמנם האינטרנט צמצם במידה מסוימת את פערי המידע שהיו קיימים בעבר בכל הנוגע לאפשרויות התעסוקתיות של תושבי הפריפריה במרכז הארץ. אולם המחסור בתשתית תחבורתית שתהפוך את זמני ההגעה למקום העבודה והחזרה ממנו לסבירים גורם לכך שאפשרויות אלו תהיינה חסרות רלוונטיות מבחינת תושבי הפריפריה. נוסף על כך העברת מפעלי הייצור למדינות שכוח האדם בהן זול במיוחד הותירה באזורי הפריפריה, בעיקר בגליל, אוכלוסייה מחוסרת תעסוקה אך בעלת השכלה גבוהה יחסית. ריחוקה של אוכלוסייה זו משוק העבודה המרכזי - המתנהל במרכז הארץ - הפך את העברת המפעלים לחו"ל לבעיה בלתי פתירה באזורים אלו.
השקעה בתשתיות
כאמור, אחד התנאים החשובים ליצירת שוק עבודה אינטגרטיבי הוא יצירת תנאים שבהם כל פרט במשק יוכל לעבוד בכל חברה במשק המתאימה לכישוריו. המחסור בתשתית תחבורתית גורם לכך שאפשרויות עבודה רבות אינן רלוונטיות לתושבי הפריפריה בשל זמני הנסיעה הארוכים הנדרשים כדי להגיע אל העבודה וממנה בתחבורה פרטית או בתחבורה ציבורית. המדיניות הממשלתית חייבת לתת עדיפות לאזורים בפריפריה שאפשרויות התעסוקה בהם מועטות.
צעדים ראשונים לפתרון בעיה זו הם סלילת כבישים עוקפים בסמוך למרכזי הערים וחיבור המרכזים בדרכים דו-מסלוליות מהירות למערכת הכבישים הבין-עירוניים. כן יש לבחון הרחבה וסבסוד של התחבורה הציבורית בכל המרחב בין המרכזים העירוניים למרכזי התעסוקה. שינויים אלה יתרמו בוודאי גם לקידום מערכת החינוך בפריפריה, בפרט מערכת החינוך בישובים הערביים, משום שמורים המתגוררים במרכז הארץ יוכלו ללמד בבתי הספר המקומיים.
המגזר הערבי
החברה הערבית, שהיא כחמישית מאוכלוסיית ישראל, חיה ברובה בפריפריה, ולכן סובלת מהבעיות המאפיינות את יישובי הפריפריה. בני המגזר הערבי סובלים גם מהפליה המעכבת את השתלבותם בחיי התעשייה בישראל ומרמה נמוכה במיוחד של חינוך, המובילה לפיגור ברכישת השכלה אקדמית לעומת החברה היהודית. כך למשל, הערבים הם 15.1% מכלל הנרשמים ללימודים אקדמיים בישראל (כשליש מהנרשמים למקצועות הרפואה, אך פחות מ-10% מהנרשמים למדעים מדויקים, למדעי הטבע ולמקצועות ההנדסה), אולם רק 9.8% מהמתקבלים שלומדים בפועל ו-29.8% מהנרשמים שנדחו. ההפליה בפועל מקשה על בן החברה הערבית למצוא מקום עבודה ומקום מגורים במרכזי התעסוקה של המשק הישראלי, ולכן הוא נדחק לפריפריה, שם האפשרויות התעסוקתיות העומדות לפניו מצומצמות. הטלת מגבלות על העסקת עובדים זרים במשק ישראלי עשויה לפנות מקומות עבודה רבים לעובדים הלא מיומנים מהמגזר הערבי, אולם היא לא תפתור את בעיית ההפליה התעסוקתית, את הרמה הירודה של מערכת החינוך ואת תעסוקת הנשים הנמוכה במגזר.
הפתרונות המשלבים את חברות ההיי-טק שהודגמו כאן לחברה החרדית, יכולים לשמש קצה חוט לפתרון בעיית תעסוקת הנשים במגזר הערבי, משום שהם לא יחייבו יציאת נשים מיישוב המגורים שלהן וינצלו את השכלתן התיכונית של רבות מבנות המגזר. ישימותם של פתרונות אלה בולטת בעיקר על רקע חוסר התחרותיות של מפעלי התעשייה המסורתית (למשל מתפרות) המעסיקים עובדות מהמגזר הערבי לעומת מפעלים דומים במצרים, בירדן ובמזרח הרחוק. לכן הצוות ממליץ לעודד חברות היי-טק לפתוח מרכזי פיתוח או תשתיות לעבודה מרחוק גם בישובים ערביים, ובפרט אלו הממוקמים בפריפריה.
אימהות
השתתפותן של אימהות בשוק העבודה נתפסת במשק הישראלי, עדיין, כמשנית. אימהות המשתתפות בשוק העבודה חייבות, בדרך כלל, לשכור עזרה לטיפול בילדיהן ולהשתמש בעזרה משפחתית כדי לעמוד בהתחייבויותיהן למקום העבודה. מדיניות הממשלה אינה מפצה אימהות עובדות על הוצאות אלו ועל ימי חופשה בגין מחלות הילדים, ובכך היא מקטינה את השכר נטו שהן מקבלות ואת התמריץ שלהן להשתתף בשוק העבודה.
לסיכום, פתרון המשלב טיפול בכל אחת מהאוכלוסיות המוזכרות לעיל יקדם את שוק העבודה הישראלי לעבר שתי תוצאות חשובות: (א) אינטגרציה בשוקי העבודה שתגדיל את התפוקה של העובד הממוצע; (ב) הגדלת כוח העבודה והקטנת הפערים בחברה הישראלית. יתר על כן, אם אכן יינקטו צעדים לעידוד צמיחה מהירה במגזרים שונים, כפי שיומלץ להלן, עשויה להיווצר ירידה של ממש בתעסוקה במגזרים אלו. שוק עבודה אינטגרטיבי יאפשר להתגבר על בעיה זו ביתר קלות, משום שהתלות של העובדים במקום עבודה מסוים תקטן.
אם כן, שלושה צעדים עיקריים חייבים להינקט על מנת לפתור את בעיות התעסוקה המרכזיות במשק הישראלי: הגבלת מספר העובדים הזרים, יישום חוק טל ופיתוח התשתית התחבורתית לפריפריה. בד בבד על הממשלה לעודד את כניסת מגזר ההיי-טק לאוכלוסיות מוכות האבטלה באופן שבו החברות ייהנו מכוח עבודה זול יחסית והעובדים ייכנסו לשוק העבודה. המודלים שהוצגו לעיל ואשר משמשים כיום להעסקת נשים חרדיות אינם מוגבלים כמובן רק למגזר החרדי או לנשים בלבד. הקמת מרכזי פיתוח תוכנה באזורים מוכי אבטלה או ניצול טכנולוגיית הפס הרחב להעסקת מתכנתים הרחק ממשרדי החברה הם רק דוגמאות לפתרונות יצירתיים לניצול מגזר ההיי-טק לפתרון בעיות תעסוקתיות.
3. עידוד צמיחה בתעשיות המסורתיות
פרק זה של המסמך המסכם את עבודת הצוות יתמקד בדרכים לעידוד הצמיחה בתעשיות המסורתיות. כדי להמחיש את צורת העידוד שהצוות תומך בה יתמקד הפרק בתפקידו של המדען הראשי בעידוד התעשייה ובאמצעים שיש באפשרותו לנקוט כדי להביא לתמיכה מרבית בחברות התעשייה המסורתית ובענפ השירותים. אין בדוגמה מפורטת זו הטלת אחריות מלאה על המדען הראשי לעידוד הצמיחה בתעשיות מסורתיות. הצוות סבור כי הגישה שתתואר להלן מתאימה למוסדות רבים המוציאים לפועל את מדיניות הממשלה בכל הקשור לקידום התעשייה בישראל.
תפקידו של המדען הראשי במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מוגדר בזו הלשון: 'ביצוע המדיניות הממשלתית לתמיכה במו"פ תעשייתי. מטרת המדען הראשי היא לפתח את הטכנולוגיה בישראל כאמצעי לעידוד יזמות טכנולוגית, מיצוי הפוטנציאל המדעי, הגברת בסיס הידע של תעשיית ההי-טק בישראל, עידוד מו"פ בעל ערך מוסף גבוה ועידוד שת"פ במו"פ הן ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית' . לשכת המדען הראשי מופקדת על פיתוח התעשייה עתירת הידע בישראל בעיקר על ידי עידוד המחקר והפיתוח בנושאים העשויים לקדם את תעשיית ההיי-טק. המדען הראשי מפעיל תכניות סיוע: קרן המו"פ, המממנת תכניות מחקר ופיתוח (להלן: מו"פ) של חברות תעשייתיות; תכנית מגנט, המסייעת לפיתוח מו"פ גנרי; תכניות מגנטון ונופר, שמטרתן להעביר ידע מן האקדמיה אל התעשייה; תמיכה בחממות טכנולוגיות; תכנית תנופה, התומכת ביזמים מתחילים; קרן ההזנק, המעודדת השקעות בחברות הזנק.
בשנת 2005 יזמה לשכת המדען הראשי תכנית חדשה במטרה לסייע למפעלי התעשייה המסורתית לפתח אסטרטגיה חדשה ליצירת יתרונות בשוק המקומי והעולמי. במסגרת 'התכנית לעידוד מו"פ ואימוץ טכנולוגיות חדשות בתעשיות המסורתיות בישראל' יתמוך המדען הראשי בהטמעת טכנולוגיות חדשות ובמו"פ בתעשייה המסורתית ויסייע במציאת שותפים למחקר והפיתוח בחו"ל, בהעברת ידע מן האקדמיה לתעשייה ובקניית טכנולוגיות משלימות: 'הגישה לתעשייה המסורתית היא לעודד את התחרותיות ולאו דווקא את הטכנולוגיה, והמטרה היא להציל את התעשייה המסורתית בישראל מהכחדה'. החזון של המדען הראשי הוא ליצור 'תעשייה מסורתית מוטת ידע', שתהיה תחרותית יותר ואטרקטיבית יותר בשוק ההון.
המדען הראשי מעריך שבעקבות הפעלת התוכנית צפוי היקף התמיכה הממשלתית השנתי הפוטנציאלי בתעשייה המסורתית להגיע בעשור הקרוב ל-800 מיליון עד מיליארד ש"ח, ואלה ייצרו כ-4,000 משרות מו"פ וכ-10,000-8,000 משרות משלימות (אנשי שירות, תמיכה, ייצור ושיווק).
צעדים ראשונים להפליה מתקנת של התעשייה המסורתית יצאו לדרך. המדען הכריז על התעשייה המסורתית כתחום פעילות מועדף והחל בפעולות הדרכה וטיפול פרטני בפירמות השייכות למגזר זה. המדען יזם תכנית לייעוץ אסטרטגי מכוון חדשנות במטרה להביא בסופו של דבר לגיבוש רעיון לפיתוח והגשת תכנית מו"פ. המדען מעניק לפירמות התעשייה המסורתית מענק בשיעור מרבי של 50%, ולא של 50%-20% כפי שקורה בפרויקטים בתחומים שאינם מוגדרים מועדפים בלשכת המדען הראשי. שיעור התמלוגים (החזרים למדען הראשי לאחר סיום הפיתוח) של התעשיות המסורתיות הורד ל-1% מכלל המכירות לעומת שיעורים גבוהים יותר בחברות ההיי-טק. המדען הראשי אף דיווח על גמישות רבה מאוד כלפי הצעות התעשייה המסורתית שהוגשו למדען הראשי.
עם זאת הנתונים של תמיכת המדען הראשי בתעשיות המסורתיות הם עגומים למדי - 4.4% בלבד מתקציב קרן המחקר והפיתוח הועברו לתעשיות המסורתיות. שלוש סיבות עיקריות גורמות לתמיכה המצומצמת של המדען הראשי בתעשיות המסורתיות. הראשונה, חוסר המודעות של אנשי התעשיות הללו לסיוע שהם יכולים לקבל מלשכת המדען הראשי; השנייה, מחסור באפיון מדויק של תהליך המחקר והפיתוח בתעשיות המסורתיות; השלישית, השקעת התעשיות המסורתיות במחקר ובפיתוח היא מזערית לעומת ההשקעה של התעשיות עתירות הידע (על פי סקר המחקר והפיתוח העסקי 2002 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תעשיות עתירות ידע משקיעות במחקר ובפיתוח 17.6% מן הפדיון שלהן לעומת התעשיות המסורתיות, המשקיעות רק 3.2%-0.1% מפדיונן במחקר ובפיתוח. ראו נספח 3). לכן ייתכן שהתעשיות המסורתיות אינן מוכנות לקלוט סכומים גדולים המוכוונים למו"פ. ההשקעה הנמוכה במחקר ובפיתוח משפיעה לרעה על יכולתן של החברות בענפים המסורתיים להציג מוצרים חדשים ולצמוח במכירותיהן. כך למשל, בענפי התעשייה עתירת הידע 73.9%-44.8% מהפדיון מקורם במכירת מוצרים שפותחו בשלוש השנים האחרונות, לעומת 19.5%-3.8% בענפים המסורתיים (למעט ענף הטקסטיל).
למדען הראשי תפקיד חשוב ביותר בעידוד הצמיחה בתעשיות המסורתיות, והתהליכים שננקטו בשנה האחרונה מעודדים. עם זאת המדען הראשי עדיין נתפס כגוף שתפקידו העיקרי לסייע למגזר התעשייה עתירת הטכנולוגיה. כדי לשנות תדמית זו יש לערוך מסע הסברה מקיף שיעורר את המודעות של ראשי התעשייה, ארגוני התעשיינים, היזמים ומנהלי החברות לאפשרויות הסיוע הטמונות בתקציבים ובידע ולהמשיך במדיניות ההפליה המתקנת, למשל ביטול מוחלט של התמלוגים לתעשיות המסורתיות. בד בבד יש לערוך עבודת מטה מקיפה שתאתר ותגדיר מהו מו"פ בתעשיות המסורתיות. השוני המהותי בין תהליכי המחקר והפיתוח בתעשיות עתירות הטכנולוגיה לתהליכי המחקר והפיתוח בתעשיות המסורתיות הוא לרוב במטרת תהליך הפיתוח. בתעשיות עתירות הטכנולוגיה מטרת תהליך הפיתוח היא לייצר מוצר חדש, מתקדם מהמוצרים הקיימים בשוק בתקופה הרלוונטית. לעומת זאת בתעשיות המסורתיות מטרת תהליך הפיתוח היא לשפר את תהליכי הייצור כדי להגדיל את תפוקת העובדים וההון ואת פריון הענף. לכן, למשל, הטמעת טכנולוגיית מידע לתוך תהליכי הייצור בחברות ששייכות לתעשיות המסורתיות צריכה להיחשב כתהליך מו"פ. התאמת ההגדרה של מו"פ וחדשנות לפעילות של התעשיות המסורתיות, ייתכן שדרך הרחבת חוק המחקר והפיתוח, תקל על המדען הראשי להגיע לשיתוף פעולה פורה עם החברות בענפים המסורתיים. כך יוכל המדען לעודד את החברות להשקיע בתהליכי מו"פ לייעול תהליכי הייצור שלהן, ועל ידי כך להובילן לתהליכים שישפרו את הפריון בענפים אלו. על המדען הראשי להיות בעל יזמה רבה כשמדובר בתעשיות המסורתיות, עליו לנצל את מקומו בשרשרת המידע (בין ההיי-טק לתעשייה המסורתית, בין הממשלה למגזר הפרטי) כדי לזהות הזדמנויות ולהציגן לפני אנשי התעשייה.
הקריטריונים של המדען הראשי בתמיכה בפירמות מהתעשיות המסורתיות צריכים להיות מושתתים על חיפוש הזדמנויות לשיפורים גדולים בפריון במחיר השקעות נמוכות ככל האפשר. למשל, בכל הנוגע להטמעת טכנולוגיות מידע בחברות מהתעשייה המסורתית יש לתור אחר מגזרים שטכנולוגיית המידע שלהם תגרום לשינוי הפריון הגדול ביותר במחיר עלות הטמעה נמוכה. המדען יכול לשמש גם פונקצייה מתאימה לזיווג בין חברות היי-טק מקומיות שביכולתן לספק שירותים טכנולוגיים הנדרשים בתעשייה המסורתית לבין פירמות בסקטור, ואולי אף לסבסד את התקשרויותיהן. כך, על ידי הסטת ההשקעות ממגזר ההיי-טק אל המגזר המסורתי, ליווי ההשקעה ושימוש במשאבים הטכנולוגיים הקיימים בישראל יכול שינוי מדיניות של המדען הראשי לתרום רבות לעידוד הצמיחה בתעשיות המסורתיות.
להבנת חשיבותו של הסיוע של המדען הראשי, בפרט לפירמות בתעשייה המסורתית, הצוות מציג הערכה גסה של ההחזרים הצפויים לפירמה בעקבות סיוע כזה. התרומה של יחידת מו"פ נוספת מחושבת על פי הערך הנוכחי של כל ההכנסות העתידיות הצפויות לפירמה בעקבות יחידה זו ותוך התחשבות בשער הריבית במשק ובפחת החל על יחידת המו"פ הנ"ל. בהערכות שעשה הצוות לא הובאו בחשבון שני גורמים חשובים: הגורם הראשון הוא ההשפעות החיצוניות של מלאי המו"פ הנובעות מכך שחברות בשוק תחרותי צריכות להשתפר כל העת, ולכן שיפור באחת מהן מחלחל גם לחברות אחרות. כלומר, התועלת הכלל-תעשייתית מיחידת מו"פ נוספת היא אף גבוהה יותר (ובתעשיות מסוימות בסדרי גודל משמעותיים) בשל ההשפעות החיצוניות, אולם השפעה זו קשה למדידה ולכן לא הוכנסה להערכה. הגורם השני הוא העובדה שמדובר בסיוע ממשלתי ולא במימון עצמי של החברה. מכיוון שכך, ייתכן שהחברה מתייחסת למחקר ולפיתוח באופן אחר משהייתה מתייחסת אליו אילו מימנה אותו בעצמה. בספרות הכלכלית יש מחלוקת אם הפרמיה לסיוע ממשלתי היא חיובית או שלילית, ולכן גם שיקול זה לא הוכנס להערכה.
לפי אומדנים של פונקציית הייצור בארצות הברית, התפוקה השולית של מלאי ההון היא 0.5-0.3, כלומר הגדלת מלאי המו"פ בשקל אחד מביאה לתוספת תפוקה נוכחית של 50-30 אגורות. אם מתרגמים ערכים אלה לערך נוכחי של זרם תוספות התפוקה (בהנחה שהפחת על מו"פ הוא 15% וריבית ההיוון היא 5%), הרי שכתוצאה משקל נוסף של מו"פ תגדיל הפירמה את הערך הנוכחי של תפוקתה ב-2.6-1.6 ש"ח.
חשוב מאד לציין כי התרומה של יחידת מו"פ נוספת בכל תקופה תלויה במלאי המו"פ הקיים בפירמה. אף על פי שקשה לחזות את ההחזרים כאשר מלאי המו"פ גדל, מקובל באופן כללי לומר שככל שמלאי המו"פ בחברה קטן יותר, כך התרומה של כל יחידה נוספת תהיה גדולה יותר. לכן בחברות התעשייה המסורתית שבהן מלאי המו"פ נמוך (בניגוד לתעשיית ההיי-טק) צפויים החזרים גבוהים לכל יחידת מו"פ נוספת, אולם החזרים אלה יקטנו עם השנים בשל עליית מאגר המו"פ . אולם יש להסתייג מאבחנה זו במקרים שהגדלת המחקר והפיתוח מתרחשת בד בבד עם גיוון בתחומי המחקר והפיתוח שהחברה עוסקת בהם. במקרים כאלה יבואו לידי ביטוי התכונות של תהליך הייצור המגדילות את התשואות תוך גידול מלאי המו"פ. למשל, חברה שיש לה מלאי מו"פ קטן והיא צוברת מו"פ כדי לבנות פלטפורמה לייצור מוצר מסוים, תוכל להשתמש בפלטפורמה זו כדי לייצר שלל מוצרים נוספים. במקרה כזה בשלב הראשון, שבו עוסקת החברה בייצור המוצר הראשון, ההחזרים לחברה עבור כל יחידת מו"פ נוספת יגדלו משום שהיא תתקרב להשלמת הפלטפורמה. יתרה מזו, ככל ששלב זה יארך פחות זמן, כך התשואה על יחידות מו"פ תגדל, משום שיתרון הראשוניות של החברה ימומש באופן אפקטיבי יותר. בשלב השני, המאופיין בכמות מו"פ גבוהה ובו הפלטפורמה כבר נמצאת בידי הפירמה ומאפשרת לה לגוון את המוצרים שהיא מייצרת, ההחזר לכל יחידת מו"פ ילך ויקטן. יש לציין שבישראל תעשיית הביו-טק וחלק מכריע מהתעשיות המסורתיות נמצאות בשלב ראשוני של צבירת מו"פ שבו ככל שמלאי המו"פ גדל, כך גדלה התמורה לכל יחידת מו"פ נוספת. לכן הצוות ממליץ למדען הראשי לנתב את תמיכתו באופן אשר יופנה לחברות הנמצאות בשלב פיתוח הפלטפורמה (למשל תעשיית הביו-טק) ולחברות המחזיקות במלאי מו"פ קטן ועשויות, בעזרת הנחיית המדען, לבנות פלטפורמות שתאפשרנה גיוון מוצרים בעתיד (למשל חברות התעשייה המסורתית).
4. מיזמים
פרק זה ידון באיתור תחומים בעלי פוטנציאל כלכלי ייחודי והשקעת משאבים כדי להפכם למשאבים לאומיים. תחומים אלה צריכים לענות על שני קריטריונים עיקריים: הראשון, רמת ההשקעה הנדרשת כדי להפכם ליעילים יותר או אטרקטיביים יותר איננה גבוהה; השני, תחומים אלה צריכים לנצל משאבים ייחודים שיש במשק הישראלי. שתי הדוגמאות שתפורטנה להלן (מגזר הבריאות וענף התיירות) עונות על שני הקריטריונים, אולם הן בוודאי אינן הדוגמאות היחידות. בעזרת מעט יצירתיות אין ספק שניתן להעלות עוד מספר לא מבוטל של תחומים שאפשר להפוך למיזמים (תחום הקמעונאות למשל). באופן כללי אפשר לומר, אם כי להלן תוצג דוגמה אחת בלבד, שהכנסת טכנולוגיות מידע וטכנולוגיות מתקדמות אחרות יכולה לייעל לבלי הכר את רוב ענפי השירותים הן בפן השירות הניתן ללקוח הן בפן ההוצאות. הדוגמה שתוצג עוסקת במגזר הבריאות, שהוא מגזר מרכזי בתחום השירותים, בשל חשיבותו ובגלל גודל ההוצאות שלו. אולם עקרונות חשיבה דומים יכולים לפעול גם במגזרי שירותים אחרים, למשל בתחום החינוך.
א. רשומה רפואית ממוחשבת ברמת לקוח
מגזר שירותי הבריאות בעולם המפותח נמצא בתחילתו של תהליך שינוי מרחיק לכת, ובמרכזו אימוץ ושימוש נרחב בטכנולוגיות מידע ותקשורת ICT)). אלה יאפשרו לייעל ולשפר עד מאוד את הטיפול הרפואי כפי שהוא ניתן כיום, להשיג דיוק רב יותר באבחנה לאור היכולת ללמוד מכמויות גדולות של נתונים על ניסיון העבר ולצעוד לעבר גישה טיפולית מהפכנית מותאמת למאפיינים של כל פרט (personalized medicine). בדצמבר 2005 העריך פיליפ ליבמן, המנהל האזורי של חברת הייעוץ גרטנר במזרח התיכון, כי 'השקעות בטכנולוגיות מידע במערכת הבריאות יכולות להפחית בחמישים אחוז את שיעור התמותה בישראל. ההערכות שלנו הן שבכל שנה מתים בישראל כאלפיים איש כתוצאה מהיעדר מידע על ההיסטוריה של החולה'. לשילוב טכנולוגיות מידע במגזר הרפואי צפויה גם השפעה רבה בכל הנוגע לצמצום עלויות על ידי הפחתת מספר הבדיקות הכפולות והטיפולים המיותרים שהלקוח יידרש להם. אפשר להפריד את שילוב טכנולוגיות המידע במגזר הבריאות לשני תחומים: מחשוב גופי הבריאות ושינוע המידע בין גופי הבריאות. הערכת המרכז האמריקני להובלת טכנולוגית המידע היא ששינוע המידע הרפואי באופן ממוכן בין הגופים הרפואיים השונים בארצות הברית יחסוך למגזר הבריאות האמריקני 77.8 מיליארד דולר בשנה, כ-5% מההוצאה הלאומית לבריאות בארצות הברית (שהיא כ-15% מההוצאה הלאומית האמריקנית). חשוב לציין כי הערכות אלה אינן מביאות בחשבון את החיסכון הכלכלי (מעבר לחשיבות הערכית האבסולוטית) למשק עקב הקטנת התחלואה והורדת שיעורי התמותה. יצירת מערכת רשומות רפואיות ממוחשבת נמצאת בראש סולם העדיפויות ברוב מדינות המערב. דוגמה בולטת לכך היא ארצות הברית, שבה מינה ממשל בוש ב-2004 את ד"ר דייוויד בריילר למתאם הלאומי לטכנולוגיית מידע במגזר הרפואי במשרד הבריאות האמריקני והנחה אותו להשיג פרישׂה נרחבת של רשומות רפואיות ממוחשבות בתוך עשר שנים.
כידוע, קופות החולים בישראל עברו בעשור האחרון מהפכה מחשובית כוללת, וכמעט כל מגע של חולה עם הקופה משאיר עקבות ממוחשבות, קרי יוצר נתונים הנאגרים במערכת. למרות המערכת הריכוזית (ארבע קופות חולים מרכזיות) המקיפה את כלל האוכלוסייה ולמרות המחשוב הכוללני של המערכת הנותנת את השירות, יש עדיין דרך ארוכה עד להשלמת מערכת של רשומות רפואיות ברמת לקוח בישראל. המידע הרפואי הממוחשב ללקוח נתון מפוזר כיום בין כמה גופים ונשמר בדרך כלל במקום ייצורו, מחשוב המערכת אינו מושלם, ועדיין יש גופים רבים האוגרים את המידע באופן ידני. המחסור בקישוריות בין מערכות המידע מוביל לכך שהמידע הקיים בידי הגוף המטפל אינו מלא, ולכן השירות הניתן ללקוח הוא איכותי פחות וכולל כפל בדיקות וטיפולים מיותרים.
לצוות ידוע שמשרד הבריאות החל בהתנעת פרויקט של רשומה לאומית ממוחשבת, אולם עליו לפתור בעיות רבות לפני הגשמתו. הצוות מוצא נקודות מפתח שבהן על משרד הבריאות להתחשב בעת שהוא קובע את מדיניות המחשוב בענף הבריאות:
א. על משרד הבריאות להתחשב במערכות המחשוב הקיימות בקופות החולים, ולכן עליו לשקול בכובד ראש ויתור על מערכת נתונים יחידה והעדפה של הטלת חובת החיבוריות והקישוריות בין המערכות.
ב. הממשלה צריכה להיות גורם מתאם המחייב, בעזרת השקעה ישירה ומערכת תמריצים, את כל הגופים המעניקים שירות רפואי, ובראשם בתי החולים (ובעיקר בתי החולים הממשלתיים), להצטרף לתהליך המחשוב במסגרת זמן סבירה. באופן כזה תוכל הממשלה לחייב מציאות שבה קופת החולים שומרת על רשומה מעודכנת גם בעת שהלקוח מקבל שירות מגורם שאינו שייך לקופה.
ג. על הממשלה לקבוע קריטריונים לתוכן הרשומה הלאומית ולהחיל סטנדרטים קבועים, בהתאם לסטנדרטים המפותחים באירופה ובארצות הברית, שיחייבו את כל הגורמים הרפואיים בישראל. יש לחייב את כל הגורמים הרפואיים לעבוד על פי סטנדרטים אלו, ובכך לאפשר מצב שבו הרשומות הרפואיות עוברות בין גוף מטפל אחד למשנהו.
ד. על הממשלה לספק את הקישוריות הפיזית הדרושה למעבר הרשומות הרפואיות בין הגופים המטפלים ואולי אף לתמוך במערכת מבחינה מחשובית. אולם את המערכת עצמה צריך לתפעל הגורם המפיק ממנה את מרב התועלת ובוודאי לא הממשלה עצמה.
הצוות מבקש להדגיש כי ההשקעה שיידרשו לה הממשלה, בתי החולים, קופות החולים ושאר הגופים המטפלים תוחזר על ידי החיסכון העצום בהוצאות בשל מערכת הרשומות הרפואיות הממוחשבות שתיווצר. גם אם החיסכון יהיה רק 1% מהוצאות הבריאות הלאומית לשנה (לעומת הצפי של 5% המוזכר לעיל בנוגע למערכת הבריאות האמריקנית), מדובר בסכומים גדולים שיחזירו את ההשקעה במהירות.
יצירת מערכת כמו זו המתוארת לעיל תוביל לשלל רווחים נוספים לכלכלה הישראלית. החברות המספקות את השירותים הרפואיים והחברות המספקות את שירותי המחשוב תצאנה כולן נשכרות בעקבות הטמעת טכנולוגיית המידע במגזרי הרפואה בארץ ובעולם. כדוגמה לכך מבקש הצוות להדגיש פן נוסף של טכנולוגיית המידע במגזר הרפואי. השימוש השגרתי ב-ICT בכל שלבי הטיפול הרפואי יוצר בלא משים מאגר נתונים ממוחשב אדיר, אוצר בלתי נדלה של מידע שאפשר לנצלו לצורכי מחקר רפואי, פרמקולוגי, התנהגותי וכדומה. לעומת העלות העצומה של מחקרים הכרוכים במעקב מכוון אחר מדגמים גדולים של חולים המחשוב של מערכת רפואית שלמה יוצר מעצמו, וכמעט ללא עלות נוספת, את הנתונים שיכולים לשמש אין ספור מחקרים, וככל שהזמן עובר כך יכולת זאת הולכת ומתעצמת. כבר היום, בשל מחשוב קופות החולים, קיים בישראל מאגר נתונים המכיל את ההיסטוריה הרפואית והטיפולית של כמעט כל אוכלוסיית המדינה. יש להדגיש שזה משאב ייחודי, אם לא היחיד, בעולם, שהרי לפנינו צירוף של מערכת ריכוזית מאוד (ארבע קופות חולים מרכזיות) המקיף את כלל האוכלוסייה ביחד עם מחשוב כוללני ומוקדם יחסית של המערכת הנותנת את השירות.
החיבור בין ICT לרפואה זוהה זה מכבר בחברות תוכנה כתחום בעל חשיבות אסטרטגית ממדרגה ראשונה, ורבות החברות באירופה ובארצות הברית המפתחות פתרונות לעיבוד מידע ממוחשב למגזר הרפואי ואף מפעילות את התוכנות בשיתוף עם גורמים רפואיים. מטרת הפרויקטים לאפשר לרופא להשתמש במאגר הנתונים כדי לבנות תכנית טיפולית לחולה על פי טיפולים שניתנו לחולים דומים בעבר ועל פי מידת הצלחתם. מלבד שליפות מידע מתוחכמות המערכות מחפשות תבניות חוזרות אצל חולים שסבלו מבעיות דומות וקיבלו טיפולים דומים. כך הרופאים יכולים להעריך את סיכויי ההצלחה של הטיפול המוצע. המערכות הללו כוללות בדרך כלל שני חלקים: החלק הראשון אוגר את כלל הנתונים הרלוונטיים (נתוני החולה, ביקוריו במוסדות רפואיים, הבדיקות שעשה, סיכומי הביקורים אצל הרופאים, מיפוי גנטי ומיפוי רקמות) ממקורות שונים, והחלק השני הופך את המידע למקור נתונים יעיל למחקר ולאבחנה. יש לציין שכיום יש מספר לא מבוטל של מערכות מחשוב בשוק האמריקני המאפשרות אגירה ושליפה של נתונים פשוטים מתוך תיקו הרפואי של החולה, אולם נתונים טקסטואליים לא מובנים כמו סיכומי הביקור של הרופאים ונתונים לא טקסטואליים כמו צילומי רנטגן, מיפויי רקמות וכו' עדיין אינם חלק ממערכות אלה.
כפועל יוצא ממגמות אלה אנו מציעים לטפח ולהעצים את היתרון ההתחלתי שיש למדינת ישראל בתחום זה ולהפכו ליתרון כלכלי גלובלי. הרעיון הוא להקים מאגר שיכלול את הנתונים של כל ספקי השירותים הרפואיים בישראל ויפעל על בסיס מסחרי לטובת ספקים אלה. המאגר יוכל לשמש אבן שואבת לחברות תרופות רב-לאומיות שישתמשו בו לצורכי מו"פ, למשל למחקרי המשך על השפעות לוואי של תרופות שבשימוש, על אינטראקציות בין תרופות ועל מינונים. המאגר יוכל להעניק יתרון תחרותי לחברות ישראליות בתחום הביוטכנולוגיה, התרופות, הביואינפורמטיקה ועוד, אם אלה ישכילו לשתף פעולה בהקמתו ויהיו ללקוחות הראשונים שלו. הדבר נכון גם בתחום המכשור הרפואי וכמובן במחקר הבסיסי ברפואה ובמדעי החיים. כלומר, המאגר יהיה משאב לאומי שיישא פירות כלכליים ישירים (קרי, מכירת שירותי מידע לצורכי מחקר) ועקיפים, אך חשובים לא פחות בכל מה שקשור למשיכת פעילות מחקרית ועסקית בתחומים אלה למשק הישראלי. יש להדגיש כי ניצול מאגר הנתונים לצרכים מסחריים אינו מחייב הקמת מערכת נתונים יחידה המאחדת את כל תושבי המדינה, אלא רק סטנדרטיזציה של המערכות הקיימות.
אחת ההצעות לעתיד הטיפול ברשומות רפואיות ממוחשבות שהועלו לפני הצוות מובאת כאן כדוגמה: הרשומות הרפואיות תוחזקנה ב'בנקים' ייעודיים שיפעלו בשוק תחרותי ולא יהיו תלויים בגופים המציעים שירותי רפואה או המפקחים על שירותי הרפואה, וכל פרט יוכל לבחור את ה'בנק' שבו הוא ירצה להחזיק את תיקו הרפואי. בעת הצורך יעביר ה'בנק' את הרשומה הרפואית לגורם המטפל, ולאחר סיום הטיפול תחזור הרשומה המעודכנת אליו. שיטה זו תאפשר החזקת רשומה רפואית אחת לכל פרט, והיא תכיל את כל ההיסטוריה הרפואית שלו ללא תלות בגורם המטפל ובאופן שיגן בדרך המיטבית על פרטיותו של הלקוח. מעבר לגביית דמי ניהול רשומה יוכלו בנקי הרשומות לקצור רווחים על ידי מכירת זכויות שימוש במאגרי הנתונים למחקר מדעי ותעשייתי (לאחר תהליך אנונימיזציה ובהסכמת הלקוחות).
על הממשלה לעודד את בעלי מאגרי הנתונים לאפשר לגופים חיצוניים לקנות את זכויות השימוש במאגרים, כמובן בפיקוח מחמיר של צנעת הפרט. בה בעת עליה לעודד את הגופים הרפואיים להשתמש בחברות תוכנה ישראליות על מנת להוציא את הפרויקטים הללו לפועל.
לסיכום, מיזם כזה יקדם בראש ובראשונה את איכות שירותי הבריאות בישראל ואת הפריון במגזר הבריאות. כמו כן אפשר יהיה לנצל את תוצריו באופן שתואר לעיל כדי לקטוף פירות כלכליים שיתרמו לצמיחת המשק. כמובן שהמיומנות שתירכש במהלך הטמעת תהליך כזה במגזר הבריאות בישראל עשויה להפוך את ישראל למדינה מובילה מבחינה טכנולוגית ומתודולוגית בתחום זה בעולם. אנו סבורים שהיתרון ההתחלתי של ישראל בשל מחשוב קופות החולים, שנעשה זה כבר, קיומו של מגזר היי-טק מפותח ביותר המתמחה ב-ICT, לבלוב מבטיח של הביוטכנולוגיה ומגזר רפואי מתקדם מספקים את התנאים ההכרחיים להיווצרותו של אשכול בריאותי טכנולוגי מוביל בישראל. התנאי החסר הוא להפוך זאת למיזם לאומי.
ב. תיירות ממוקדת היסטוריה
ענף התיירות תורם לתוצר כיום כ-3.5 מיליארד דולר לשנה ומעסיק כ-80,000 עובדים, מתוכם כ-30,000 בתעשיית המלונאות. תעשיית המלונאות מתאוששת מן המשבר העמוק שפקד את תעשיית התיירות בישראל משנת 2001 ועד אמצע שנת 2003 וצפויה לחזור לממדיה טרום המשבר במהלך שנת 2007.
המאפיין החשוב ביותר של ענף התיירות הוא הפרופיל התעסוקתי שלו. הענף פרוש על פני כל הארץ - כרבע מהמועסקים עובדים באילת, כרבע בירושלים ובגוש דן, כשליש הם ספקי שירותים העובדים בכל רחבי הארץ והשאר מועסקים בגליל, מסביב לכנרת ובאזור ים המלח. מרבית העובדים בתעשיית המלונאות (המעסיקה כמחצית מכוח העבודה התיירותי) הם עובדים ישראלים לא מיומנים, ומיעוטם הזניח עובדים זרים. כמחצית מהמועסקים בענף הן נשים וכחמישית עובדים שאינם יהודים. יש לציין גם את מגזר בתי ההארחה הפרטיים (צימרים) המתפתח בעשור האחרון בישראל ומספק תעסוקה ואפשרויות יזמות לבתי אב רבים בפריפריה השייכים לשכבות ההכנסה הבינוניות והחלשות.
בהתחשב בכך שישראל אינה תחרותית במחירי תיירות הנופש לעומת שכנותיה ואין ברשותה יתרונות יחסיים בתחום תיירותי זה, מטרת המיזם המוצע להלן להיות תחליף ראוי שבאמצעותו יכולה ישראל לנצל את יתרונה היחסי ולהמשיך בפיתוח ענף התיירות כדי לקצור את פירות הפרופיל התעסוקתי המאפיין אותו. נוסף על כך מקומות תעסוקה שמספקת תעשייה המקושרת למקום מתקבלים טוב יותר על ידי הקהילה ממפעלים תעשייתיים שהם נטע זר בתרבות המקומית.
התיירות בישראל מבוססת כיום על שני מוקדי משיכה מרכזיים, הראשון הוא מזג האוויר הנוח וחופי הים (אילת ותל אביב), והשני הוא אתרים הקדושים ליהדות, לנצרות ולאסלאם (ירושלים ונצרת). ההסברה התיירותית הישראלית מתעלמת כיום כמעט לחלוטין מתפקידה ההיסטורי של ארץ ישראל ב-3,000 השנים האחרונות. ארץ ישראל הייתה, כידוע לכולם, במרוצת אלפי שנים מרכז רוחני ומסחרי שכל מעצמה תרבותית הותירה בו את חותמה. בעקבות זאת הערך ההיסטורי של מקומות רבים במדינת ישראל, בעיקר בצפונה, הוא גבוה, ואפשר לנצלו כמוקד משיכה תיירותי.
המיזם המוצע בסעיף זה מדגיש את הפן הארכאולוגי-היסטורי של התיירות במדינת ישראל. הצוות ממליץ לפתח תשתית שתוביל את התייר לחוויה היסטורית מרתקת - החל בהכנה במדינת המוצא, עבור בסיורים ובהרצאות במוקדים היסטוריים חשובים שיפותחו באוריינטציה תיירותית וכלה במקומם של בתי ההארחה במקומות אטרקטיביים לבילוי מסוג זה.
לדוגמה, הפיכת טבריה למוקד תיירותי על ידי הקמת מוזאון לאומי לתולדות המשנה והתלמוד ולתולדות היישוב היהודי בגליל ובטבריה מימי התנ"ך ועד קום המדינה, נוסף על שיקום ושימור קברי התנאים, קבר הרמב"ם, שרידי הישיבות ובתי הכנסת. מרכזים היסטוריים שכאלה עשויים להיות אבן שואבת לתיירות יהודית חילונית ודתית כאחד, המתעניינת בהיסטוריה, להפריח מחדש את ענפי המלונאות והמסעדנות בטבריה וליצור מקומות תעסוקה רבים לתושבי האזור. על שינוי כזה להיות מלווה כמובן בשיקום חופי הכינרת כמוצר משלים לחוויה התיירותית של התייר הממוקד בהיסטוריה.
דוגמה אחרת היא העיר עכו, הנושאת בחובה היסטוריה ארוכה מתקופת הצלבנים ועד קום המדינה. שיקום ופיתוח עכו העתיקה סביב המבצר הצלבני (אולמות האבירים), הנמל העתיק, המסגד, בית הסוהר והשוק ייצרו מוקד משיכה לתיירות נוצרית ממוקדת היסטוריה. פיתוח בתי מלון איכותיים ושימוש בחוף הים כמוקד משיכה נוסף עשויים להפוך את עכו לעיר בעלת ניחוח דרום צרפתי.
הדוגמה השלישית אינה מתמקדת בעיר מסוימת, אלא כוללת את הגליל כולו. הגליל משלב שלושה רכיבים שמשמשים כיום מוקד משיכה בעיקר לתיירות פנים, אולם אפשר להפכם למוקד משיכה גם לתיירות חוץ. הרכיב הראשון הוא התשתית הקיימת בגליל לאירוח תיירותי איכותי, בתי הארחה ברמות שונות המתאימים לאוכלוסיות שונות (צימרים, מלונות ספא, אכסניות נוער, יישובים טבעוניים), מסעדות ואטרקציות העושות שימוש בסביבה הנתונה (אבובים, טרקטורונים וכו'). הרכיב השני הוא סביבה גאוגרפית שמורה היטב ומגוונת המאפשרת טיולים מסוגים שונים (רגליים, רכובים, אוטובוסים, תצפיות וצפרות). רכיב זה יכול לשווק את התיירות בגליל כתיירות המאפשרת לתייר לחוות את הטבע בדרך המתאימה לו. הרכיב השלישי הוא הערך ההיסטורי של הגליל, אשר אינו מנוצל כמעט בהווה, ובו נכללים ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת המקרא, מבצרי צלבנים, אוכלוסיות מיוחדות המתגוררות באזור (דרוזים וצ'רקסים) ותולדות ההתיישבות היהודית מהעלייה הראשונה ועד הקמת המדינה.
מטרתם של מיזמים תיירותיים אלה היא לנצל את המשאבים הטבעיים הקיימים בישראל, חוף הים והסביבה הגלילית הירוקה מצד אחד והערך ההיסטורי של אזור הצפון, שאינו מנוצל כמעט, מצד אחר. עלות הפיכת משאב זה לאבן שואבת לתיירות חוץ אינה גבוהה באופן יחסי ומתחלקת בין שיקום המרכזים העירוניים באוריינטציה תיירותית (מלונות, מסעדות וכו') לבין הקמת תשתית אטרקציות תיירותיות היסטוריות (מוזאונים, מרכזי הסברה והדגמה ומסלולי טיולים).
המעורבות הממשלתית במיזם מסוג זה צריכה להיבנות על בסיס שיתוף פעולה עם ענף התיירות, החל בהשקעות הנדרשות לפיתוח תשתית תיירותית; עבור בנקיטת מדיניות המעודדת את האוניברסיטאות, את רשות העתיקות ואת מרכזי הידע האחרים ברחבי ישראל לשתף פעולה זה עם זה כדי להקים תשתית של מרכזי הסברה ומוזאונים המנצלת את התיירות ההיסטורית והופכת אותה לאטרקטיבית לתיירות (מרכזי מידע, מוזאונים, טיולים מודרכים, המחשות וכו'); וכלה בהכוונת הקו ההסברתי של משרד התיירות להדגשת האטרקציות ההיסטוריות העומדות לרשות התייר הפוטנציאלי השוקל לבלות את חופשתו בישראל. אוכלוסייה נוספת שיש לכוון אליה את ההסברה התיירותית היא אנשי העסקים המגיעים לישראל לצרכים מקצועיים. בעזרת אטרקציות תיירותיות (למשל אטרקציות היסטוריות מהסוג המתואר לעיל) אפשר לשכנעם להאריך את שהותם ואף להפכה לחופשה משפחתית. הגישה הנוחה מתל אביב לכל אחד ממוקדי העניין בד בבד עם היותה המרכז העסקי של ישראל עושים אותה ליעד מרכזי לקו הסברתי שכזה.
כמה תנאים בסיסיים חייבים להתקיים כדי שענף התיירות יצעד קדימה. בראש ובראשונה יש לשקם את מצב בתי המלון שאינם מתוחזקים כראוי, ויש לעודד בניית בתי מלון נוספים באזורים שעתידה להתפתח בהם תעשיית התיירות הארכאולוגית-היסטורית. נוסף על כך יש לנסות ולהסיר את החסמים הביטחוניים הגורמים למבקרים המגיעים לארץ אי-נוחות רבה, שכן יעילותה של מערכת חסמים זו מוטלת בספק כאשר מביאים בחשבון את המוניטין השלילי הנוצר לתעשיית התיירות הישראלית בעקבות הפעלתה.
5. שינויים מוסדיים
כדי להביא לכך שהרכיבים שהוזכרו לעיל - עידוד הצמיחה בתעשיות המסורתיות והמיזמים - יהיו חלק מרכזי בסדר היום של הממשלה, יש לתמוך בהם בעזרת שינוי מוסדי. הצוות מציע להקים מועצה לאומית שתהיה כפופה למשרד ראש הממשלה. תפקידה יהיה להיות גוף מייעץ לתכנון כלכלי-חברתי, והיא תייצג גישה מערכתית שמטרתה הכוונת הפעילות הממשלתית בנושאי מו"פ להעלאת קצב הצמיחה ולהקטנת הפערים החברתיים. המועצה תפעל על פי אותם נוהלי עבודה המגדירים את המועצה לביטחון לאומי ותאגד אנשי מקצוע בעלי שם, ניסיון ומגוון דעות. אנשים אלה ייצגו מגזרים נבדלים בכלכלה ובחברה הישראלית ויבצעו עבודת מטה שמטרתה, כאמור, קידום הצמיחה של המשק הישראלי בד בבד עם הקטנת הפערים בחברה הישראלית.
הצוות רואה את התפקיד המרכזי של מועצה כזאת בהכוונת השימוש המשקי במדע. כיום המחקר והפיתוח בישראל מפוזרים בין כמה גורמים ממשלתיים: הראשון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שבמסגרתו פועל המדען הראשי, המעודד את המחקר במגזר התעשייתי. השני, משרד החינוך, האחראי להשכלה הגבוהה ולאוניברסיטאות, ולכן גם למחקר הבסיסי. השלישי, משרד האוצר האחראי לתקציב ההשקעות. הצוות רואה חשיבות עליונה ביצירת אשכול מו"פ, כלומר ביצירת גוף מתאם שייצור את הסינרגייה הדרושה בין גופי המחקר האקדמי, המחקר התעשייתי והתעשייה עצמה ויצביע על המקומות שההשקעה בהן היא הכדאית ביותר. גוף כזה ייצור מקום מפגש בין האקדמיה, התעשייה והממשלה וייעל מאוד, להערכת הצוות, את ניצול המשאבים העומדים לרשות כל אחד מגופים אלה. לדוגמה, בהתאם למתואר במסמך זה הצוות ממליץ שהמועצה לתכנון כלכלי-חברתי תקבל את המנדט לטיפול בתעשייה המסורתית ובענפי השירותים כדרך ליצירת צמיחה עתידית בת קיימא ולהקטנת הפערים החברתיים. ראש הממשלה, אשר למשרדו תהיה כפופה המועצה, ישתמש בה כגוף מייעץ בסוגיות כלכליות וחברתיות, והוא שיקנה לה את חשיבותה.
הצוות מביא כדוגמה את מאמצי המחקר והפיתוח בסינגפור, אשר באוגוסט 2005 קיבלו גושפנקה רשמית כאשר שם ראש הממשלה את עידוד החדשנות וניצול המחקר והפיתוח במרכז המאמץ הכלכלי הלאומי. שני מוסדות הוקמו בעקבות ריכוז מאמץ זה: המועצה למחקר, חדשנות ותעשייה (RIEC), שבראשה עומד ראש הממשלה וחבריה הם שרים, תעשיינים ואנשי אקדמיה, ותפקידה לייעץ לממשלה בעניין אסטרטגיות מחקר לאומיות שיוציא לפועל המוסד הלאומי למחקר (NRF). מטרתו של מוסד זה, שהוא המוסד השני שהוקם, להזרים באופן מושכל 5 מיליארד דולר למאמצי מו"פ אסטרטגיים. מגמת המאמץ הסינגפורי היא לנצל את יתרונותיה היחסיים של סינגפור, להאיץ את קצב הצמיחה בה ולהכפיל את כמות המועסקים במגזרי היעד בתוך עשר שנים. המוסדות לעיל זיהו שלושה תחומים שבהם סינגפור יכולה לייצר יתרון יחסי בשוק התחרותי העולמי: (1) ביו-רפואה; (2) טכנולוגיות סביבה והתפלת וטיהור מים; (3) תקשורת דיגיטלית ואינטראקטיבית. נוסף על תקצוב מפעלי תעשייה מקומיים המוסד הלאומי למחקר מעודד את האוניברסיטאות המקומיות ומוסדות מחקר זרים הפועלים בסינגפור להשקיע משאבים נכבדים בתחומים אלו.
את רעיון המועצה הממלכתית לכלכלה וחברה הציעו גם ארגונים חברתיים כמו המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי. ארגונים אלה רואים במועצה מסוג זה גוף שייצור הידברות בין נציגי המעסיקים, ארגוני העובדים, האקדמיה והחברה האזרחית. לדעתם מטרתו של גוף זה לגבש הצעות לאסטרטגיה ארוכת טווח להתמודדות עם סוגיות כלכליות וחברתיות ולהציג חוות דעת על כל הצעת חוק שיש לה השלכות תקציביות וחברתיות. הגדרה זו של מועצה כלכלית-חברתית היא רחבה מהתפקיד שמייעד הצוות למועצה, אולם הרעיון הבסיסי הוא זהה ונוגע ליצירת מקום מפגש ותיאום להשגת מטרות חברתיות באופן יעיל וחסכוני יותר מזה הקיים היום.
6. סיכום
המשק הישראלי מאופיין בשנים האחרונות בצמיחה מהירה של מגזר הטכנולוגיה העילית לעומת צמיחה אטית של שאר המגזרים. קוטביות זו מובילה את המשק הישראלי לשיעורי צמיחה אטיים של התוצר לנפש ולרמת אי-שוויון הולכת וגדלה. מסמך זה מציע חבילת אמצעי מדיניות לקידום המגזרים החלשים שתוביל להאצת שיעורי הצמיחה ולהקטנת פערי ההכנסה ואשר מתבססת על ניצול חוזקו של המגזר הטכנולוגי.
בחבילת האמצעים נכללים ארבעה פריטים: (1) מעטפת מקרו-כלכלית תומכת צמיחה המדגישה את האינטגרציה בשווקים, בעיקר בשוק העבודה; (2) עידוד הצמיחה בתעשיות המסורתיות; (3) השקעה במיזמים המנצלים משאבים קיימים בהשקעה נמוכה; (4) שינויים מוסדיים התומכים בפתרונות אלו.
ככלל, המדיניות המוצעת משלבת את עצמת הטכנולוגיה העילית בישראל עם ייעול מבנה המשק הישראלי אגב ניצול יתרונות יחסיים קיימים - כל אלה כדי להעלות את הפריון בענפים המסורתיים ובמגזר השירותים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה