מחקר השוואתי: ארנונה מופחתת מערביי ירושלים

האם תושביה היהודים של ירושלים מופלים לרעה לעומת התושבים הערבים במזרח העיר? ממחקר השוואתי שנערך לאחרונה מתקבלת תשובה חיובית. בחודשים האחרונים פנתה הלשכה לפניות הציבור לענייני מזרח ירושלים לעיריית ירושלים, לצורך קבלת מידע על אודות שיעורי תשלומי הארנונה מצד תושבי מזרח ירושלים.

מנתוני עיריית ירושלים לשנת 2005, כפי שנמסרו ללשכה, עולה כי עיריית ירושלים מפלה את תושביה היהודיים. אפליית תושבי מזרח ירושלים לטובה באה לידי ביטוי בשלושה פרמטרים כלכליים:

(א) המחיר הממוצע למטר רבוע (מ"ר) נמוך ביחס בלתי מידתי לממוצע בשארית שטחי העיר;

(ב) תושבי מזרח העיר זוכים להנחות מופלגות בתשלומי הארנונה, בהשוואה להנחות שלהן זוכים שאר תושביה של העיר;

(ג) שיעורי גביית הארנונה (לאחר ההנחות המופלגות ובלעדיהן) במזרח העיר, נמוכים בצורה בלתי מידתית ובלתי מתקבלת על הדעת, לנוכח ההנחות, בהשוואה לשיעורי הגבייה משאר תושבי העיר.

לדברי ראש הלשכה, אריה קינג, המחקר ההשוואתי אותו ביצעה הלשכה לפניות הציבור, הינו שירות שניתן למקבלי החלטות ולנבחרי ציבור בעיריית ירושלים וברשויות הממשלתיות.

"הלשכה חרתה על דיגלה לפרסם ולהביא לידיעת הציבור הרחב את העובדות והנתונים הנוגעים למתרחש במזרח ירושלים; עובדות ונתונים שלעיתים באופן מכוון ומודע, התקשורת בוחרת להסתיר מהציבור הרחב", אמר קינג. "הנתונים המובאים מאירים באור מיוחד את יחסי עיריית ירושלים ותושביה הערביים, בעוד שבדרך כלל הרושם המתקבל מהתקשורת הוא שהעיריה מפלה לרעה את ערביי העיר, הנתונים מצביעים על אפליה לרעה של אלה שאינם מתגוררים במזרח ירושלים".

תגובת העיריה: אין אפליה מגזרית

א. מועצת עיריית ירושלים, מתוקף סמכותה בחוק ובכפוף לחוקי ההסדרים במשק והתקנות הנלוות להן, קובעת מדי שנה תעריפי ארנונה בכל העיר. תעריפים אלה הינם במסגרת תעריפי המינימום והמקסימום שקבעו שרי הפנים והאוצר. כן קובעת המועצה את אזורי החיוב בארנונה למגורים ולא למגורים. לפיכך, הטענה שהתעריפים נמוכים אינה נכונה, מאחר שהם במסגרת החוק והתקנות.

ב. מועצת העיריה בתוקף סמכותה, גם קבעה אזורי חיוב בארנונה למגורים. זה שנים רבות אזורי החיוב בחלקים הכפריים יותר במזרח העיר, הינם נמוכים (אזור ג' ו-ד') וזאת בעיקר לאור רמת הפיתוח הסביבתי, אשר הינה נמוכה יותר מהשכונות החדשות במערב העיר. מכאן שממוצע תעריפי הארנונה למגורים במזרח העיר נמוך ממערב העיר.

אין לראות בכך אפליה כלשהי, אלא תמונת מצב עובדתית – כך נהוג גם ברוב הערים ברחבי הארץ (לדוגמא: הארנונה של תושבי דרום תל אביב אינה מקבילה לארנונה שמשלמים תושבי השכונות הצפוניות).

ג. יתרה מכך, בחלק מתעריפי הארנונה העיקרים, בארנונה לא למגורים, קיימים תעריפי ארנונה אחידים בכל העיר, כדוגמת: שירותים, עסקים, משרדים ומסחר, מוסדות חינוך, מוסדות דת, בתי חולים וכו'. עקב אחידות זו, הוגשו בעבר מספר פעמים בג"צים כנגד העיריה, מטעם סוחרי מזרח ירושלים, בטענת אי סבירות.

ד. הנחות מארנונה – את הזכאיות להנחות מארנונה קובע שר הפנים בתקנות ועל העיריה לנהוג על פיהן. הזכאויות תקפות לכל תושבי העיר ומי שנכנס בגדרן זכאי להנחה.

אכן, שיעור ההנחה בארנונה למגורים במזרח העיר גבוה יותר ממערבה ויש בכך רק להראות שהמצב הסוציו-אקונומי של אוכלוסיה זו נמוך יותר.

ה. לסיכום, נדגיש כי אנו דוחים מכל וכל את הטענה על אפליה לטובה של מגזר כזה או אחר בעיר, לעומת מגזרים אחרים בעיר. העיריה נוהגת באותה שיטה, הן בנושא ההנחות הן בנושא אכיפת הגביה וזאת בשיקול דעת, לאור העובדות הקיימות בעיר.