בג"צ דחה את עתירת פולארד

בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, ובהרכב השופטות פרוק'ציה, נאור וחיות, דחה (ה', 8.6.06) את עתירתו של ג'ונתן פולארד, המרצה מאסר עולם בלתי קצוב בזמן בכלא האמריקני בשל ריגול לטובת ישראל. פולארד דרש כי בית המשפט יורה לממשלת ישראל לפעול למען שחרורו, ואולם, שלוש השופטות, קבעו פה אחד, כי בעניינים מדיניים מעין אלה הקשורים ליחסי החוץ של ישראל, אין מקום להתערבותו של בית המשפט.

ראשיתה של הפרשה, בשנת 1984. פולארד, ששירת כקצין באגף המודיעין של הצי האמריקני בוושינגטון, גילה שגורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארצות הברית מונעים במכוון מישראל חלק מהמידע שהיא היתה אמורה לקבל על-פי מזכר הבנות משנת 1983.

פולארד סבר שאי העברת המידע מעמידה חיי ישראלים בסכנה, ועל כן פעל כדי לגרום להעברת המידע לישראל, כפי שסוכם בין שתי המדינות. בראשית 1984 פנה פולארד לאביאם סלע, אלוף-משנה בחיל האוויר הישראלי, ששהה בארצות הברית בחופשת לימודים, והציע את שירותיו. בשנים 1984-1985 העביר פולארד מאות אלפי מסמכים לידי סלע, וזה מסר אותם למחלקת ביון מיוחדת בלשכה לקשרי מדע (לק"ם) של משרד הביטחון.

במהלך שנת 1985 החלו הממונים על פולארד באגף להתרעה אנטי-טרוריסטית בצי לחשוד בו. ב- 21 בנובמבר 1985 פשטו סוכני ה- FBI על ביתם של פולארד ואשתו אן. כאשר הבחינו פולארד ואשתו בסוכנים שבאים לעצרם הם נמלטו לכיוון השגרירות הישראלית בוושינגטון, שם לא יוכלו לעצור אותם, כפי שתודרכו על-ידי מפעיליהם. הם הגיעו לשגרירות אך זו לא אישרה להם להיכנס אליה והסוכנים שדלקו אחריהם תפסו ועצרו אותם. פולארד נשפט למאסר עולם בלתי קצוב בזמן, ומוחזק עד היום בכלא האמריקני בתנאים קשים.

בעתירתו, באמצעות עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, טוען פולארד, כי כאשר נעצר בשנת 1985, לא היו בידי חוקריו באותה עת ראיות מספיקות כדי להפלילו, ובעקבות זאת, במענה לדרישה אמריקנית, העבירה ישראל לידי ארצות הברית מסמכים שפולארד העביר קודם לכן לידיה, אשר חרצו בסופו של דבר את גורלו. לתדהמתו, גילה כי ישראל, שכל העת בטח כי תסייע לשחרורו, העבירה לידי האמריקנים מסמכים שהוא מסר לה, ואז הבין כי לא נותרה בידו ברירה אלא להודות באשמה, ולשתף פעולה עם הרשויות, והגיע להסדר טיעון עם התביעה, הסדר שלא הועיל לו והותיר אותו במאסר שבו הוא נתון כ- 20 שנה.

לדברי העתירה, בשנת 2000 הגיע לידי פולארד, דוח ועדת אבן, אשר מונתה בשנת 1987 לחקור את הפרשה הקשורה בעניינו. מהדוח, עולים ממצאים לפיהם ארה"ב התחייבה שלא לעשות שימוש במסמכים אותם קבלה מישראל לצורך הליכי החקירה והמשפט בעניינו, התחייבות אשר הופרה. לטענת פולארד, מדינת ישראל הסבה לו עוול רב במסירת המסמכים שהיוו בסיס להרשעתו, ועליה לתקן עוול זה בדרך של פנייה לארה"ב והעמדתה על הפרת התחייבותה שלא לעשות שימוש משפטי במסמכים, כדי להביא בדרך זו לשחרורו.

פסק הדין העיקרי, שנכתב בידי השופטת פרוקצ'יה, קובע תחילה כי דינה של העתירה להידחות. "נתנו דעתנו לפרטי העתירה, ואף שאנו מודעים למצוקתו הקשה של פולארד בכלא, ולצורך האנושי לעשות כל שניתן כדי להקל על מצוקה זו, באנו לכלל דעה כי לא נוכל להיעתר לסעד המבוקש וכי דין העתירה להידחות.

השופטת פרוקצ'יה מבחינה בין התנהלות שלטונית הפוגעת בזכות אדם, אשר לגביה ראוי כי בית המשפט יתערב ויתן לאזרח הנפגע את הסעד המבוקש, לבין מצב שבו מתבקשת התערבות שיפוטית שכל מטרתה להורות לממשלה מהי הדרך המדינית שעליה ליישם ביחסיה עם מדינות אחרות, כאשר במקרה זה, מנוע בית המשפט מלהתערב.

פרוקצ'יה קובעת, כי עתירתו של פולארד משתייכת לסוג האחרון: "במצב דברים זה, ההיבט הדומיננטי של הענין הוא מדיני מובהק. בהפעלת שיקול דעת שיפוטי בעניין האחרון, יטה בית המשפט, דרך כלל, להימנע מהתערבות בדרכי פעולתה של הממשלה".

השופטות, נאור וחיות, הצטרפו למסקנתה של פרוקצ'יה, וקבעו, כי "אין מקום להתערבותו של בית משפט זה במדיניות שבה נוקטת הממשלה במגעים עם ארצות הברית לעניין שחרורו של העותר (פולארד, מ.פ)".

עם זאת, הביע בית המשפט תקוה כי הממשלה לא תרפה מנסיונה העקבי לעשות כל שניתן למען שחרור פולארד מן הכלא. "חזקה עליה שתפעל בכל המישורים האפשריים להשגת תכלית חשובה זו - להחזיר לעותר את חירותו שנשללה ממנו למשך שנים כה רבות".

אסתר פולארד: דמו על-ידי השופטים

רעייתו אסתר, אומרת ל- Nfc דברים קשים ביותר. "בג"צ יכול היה בקלות להוות חלק מהפתרון להצלת חייו של סוכן ישראלי, הנמק בכלא מזה 21 שנה על הצלת חייהם של אזרחים ישראלים", אומרת אסתר בכאב רב. "במקום זאת, בחר בית המשפט להתחמק מאחריותו ולתמוך בהפקרתו המתמשכת של יהונתן על-ידי ממשלת ישראל".

רעייתו של פולארד תוקפת את ההחלטה בצורה נחרצת. "מטרתן היחידה של כל העתירות שהגיש יהונתן במשך שני העשורים האחרונים הייתה להביא לכך שממשלת ישראל תפסיק את השקרים ותמלא סוף סוף את מחויבותה כלפי הסוכן שלה - לעשות את כל הנדרש על-מנת להשיבו הביתה. הזמן אוזל ולכן ההיענות לעתירה זו הייתה דחופה ביותר", אומרת פולארד.

פולארד, מוסיפה ואומרת, כי "מערכת הצדק של ישראל העדיפה להפנות לו גב ברגע הקריטי הזה ולזרוק את הכדור בחזרה לידיה של הממשלה, אותה ממשלה שבוגדת ביהונתן ומפקירה אותו מזה 21 שנה. עצוב מאוד לומר זאת, אך דמו של יהונתן על ידיו של בית המשפט העליון".