פקקי תנועה הם סימן לבריאותה של עיר

רובנו נאלצים להתמודד על פקקי התנועה על בסיס יומי. כל נסיעה במהלך שעות הבוקר, ולצערנו לעיתים במהלך כל היום, מתאפיינת בכך שאנו יודעים די בוודאות שחלק נרחב מהשעה הבאה יעבור עלינו במקרה הטוב בזחילה איטית פגוש בצד טמבון או בעמידה ממושכת במקרה הפחות טוב.

הפקקים במדינת ישראל נובעים ברובם מפיגור אדיר של התשתית לעומת מצבת כלי הרכב (בעטיו של תכנון לקוי לטווח הארוך של פיתוח הדרכים) ומתחבורה ציבורית שאינה מספקת - רכבות, רכבות עירוניות, אוטובוסים ציבוריים ועוד. אבל בעוד כולנו מקללים את הפקקים ורואים בהם רעה חולה, יש מי שחושב דווקא אחרת ומעלה טענה יוצאת דופן, לפיה פקקי תנועה מהווים סימן לבריאותה ותקינותה של העיר.

הטענה הזו הוצגה לפני מספר ימים באוניברסיטה העברית בירושלים על-ידי פרופ' אילן סלומון מהמחלקה לגיאוגרפיה וביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה, המתמחה בניתוח מערכות תחבורה עם דגש על היבטים סביבתיים והתנהגותיים ונושאי מדיניות ציבורית.

אליבה דה פרופ' סלומון, מערכת התחבורה מטילה על סביבתה הטבעית והאנושית עלויות רבות - נפגעי תאונות דרכים, זיהום אויר, רעש ואי שוויוניות בקבלת שירותים הם רק כמה דוגמאות. רבים בציבור חושבים כי אימוץ סוגי מדיניות שונים מחו"ל דוגמת רכבות מהירות ורכבות קלות הוא זה שיוכל לפתור את מרבית ההשלכות השליליות של מערכת התחבורה.

פרופ' סלומון חושב אחרת וטוען כי פקקי תנועה הם בדרך כלל סימן לבריאותה של עיר וכי בעיר בריאה יהיו פקקים על השלכותיהם השליליות. גם הפתרון האהוב של פיתוח רכבות עירוניות איננו כה מבטיח כפי שהיינו רוצים. ומה הוא הפתרון? הפנמה של ההשפעות החיצוניות השליליות של מערכת התחבורה וכן שימוש נרחב באוטובוסים.