שני מתנחלים נדונו למאסר לאחר שתקפו ערבים

ביהמ"ש העליון קיבל הבוקר (ג', 6.6.2006) את ערעור המדינה על פסק דינם של שני אנשי ביטחון מקריית ארבע שהתעללו בערבים במהלך סיור שערכו ביישובם. השניים נשלחו על-ידי ביהמ"ש המחוזי לרצות עבודות שירות, אך הבוקר קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור המדינה ושלח אותם לרצות עונשי מאסר בפועל.

על-פי כתב האישום שהוגש נגדם, רכז הביטחון של היישוב קריית ארבע, טוביה זלינגר, וסייר ביטחון ביישוב, אלכסנר כוגן, פגשו שני תושבים בדואים שהגיעו לשערי היישוב בחברת שתיים מתושבות היישוב.

זלינגר וכוגן הגיעו למסקנה כי "ראוי לשים קץ לתופעה של קשירת קשרים בין גברים ערבים לבין בנות היישוב". הם השתמשו בכוח, ותוך איומי נשק הם העלו את הבדואים לרכב ביטחון, הסיעו אותם למקום נידח, ושם, היכו זלינגר וקטין שהיה עמו את המתלוננים, בעוד כוגן מאבטח אותם.

כאשר ניסה אחד מהבדואים להימלט, איים עליו זלינגר "שלא יעשו דבר, אחרת יירו בהם והם לעולם לא יימצאו, שם בין העצים". עוד אמר זלינגר למתלוננים "אל תתקרבו לבנות. אם אני אמצא אתכם אני אחתוך לכם את הביצים".

לאחר מסכת ההתעללות, התחננו שני הבדואים המוכים לשני אנשי הביטחון שלא ישאירו אותם לבדם משום שחששו שפלשתינים תושבי האיזור ירצחו אותם. בתגובה, אמר להם כוגן "אם אתם לא מתרחקים אני יורה ותמותו כאן". השנים צעדו לרכבם, ומצאו אותו כשדלתותיו פתוחות, צמיגיו מנוקבים ואלפי שקלים שהיו בו - נעלמו.

"מה עבר להם בראש" תוהה השופט רובינשטיין

צילום: השופט אליקים רובנשטיין

השופט אליקים רובינשטיין הזכיר כי הבדואים המוכים לא היו מחבלים, אלא שני ערבים ישראלים שהתרועעותם עם תושבות קריית ארבע לא היתה לרוחם של השניים, והגדיר את הפרשה "רעה חולה הקוראת לגינוי בכל פה, לשירוש ולענישה הולמת".

הוא אף הזכיר את הרקע הנורמטיבי ממנו הגיעו השניים, והתפלא איך הגיעו לעשיית "מעשים של השפלת הזולת ופגיעה בו, ממניעים הקשורים בהיותם של המתלוננים ערבים", ותהה "מה "עובר בראשם".

אמנם, אומר רובינשטיין, יש להצטער על מעידתם של השניים, אך יש להצר בראש וראשונה על מה שעוללו השניים למתלוננים, כפי שתיאר כתב האישום.

"אם נשים עצמנו בנעליהם, ואני כותב כיהודי בן לעם שסבל אלפיים שנות השפלה בגלות, בית המשפט חייב למלא את תפקידו בחברה ובמדינה ולהעניש בכגון דא, וזאת להרתעת הרבים, גם אם ניתן להניח ולקוות כי הנאשמים הללו עצמם לא ישובו לסורם", כתב.

השופט סלים ג'ובראן הצטרף לדעת חבריו וקבע כי העונש במקרים קשים כגון אלה צריך להיות חמור, במיוחד בשל האופי הגזעני של העבירות.

השופט ריבלין: "יש להוקיע את מעשיהם"

"יש להוקיע את מעשיהם של הנאשמים", כותב ריבלין ומזכיר כי כתב האישום המתוקן אומנם אינו מייחס להם עבירות ממניעים גזעניים, אולם ע"פ הודאתם, מטרתם היתה להעביר מסר כנגד קשירת קשר בין ערבים לבין בנות מהיישוב. "מטרה זו די בה כדי לשוות למעשים - הקשים כשלעצמם - נופך של חומרה", כתב.

"הנסיבות האישיות של הנאשמים, כפי שתוארו בתסקיר המבחן ובגזר הדין, וכך גם ההודיה בעובדות כתב האישום המתוקן והחרטה שהביעו, כל אלה יש להם משקל בגזירת העונש. עם זאת, אין בהם, בשום אופן, כדי להצדיק ירידה מתחת לרף הענישה של מאסר בפועל. אלמלא אותן נסיבות מקלות, היינו סבורים כי העונש צריך שיהא חמור בהרבה", ציין ריבלין ובכך נימק למעשה מדוע הוא בוחר לקבל את ערעור המדינה ומחמיר בעונשם של השניים.

על זלינגר נגזר עונש מאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים. חברו לפשע, אלכסנדר כוגן, ירצה עונש של שישה חודשי מאסר בפועל.