קיבלנו את התפקיד קורע-הלב של המתות חסד

כמעט כמו בשיר 'יוסי ילד שלי מוצלח', לא אחת נתקלים חובבי הכלבים ובעלי החיים בכלב משוטט ואינם יכולים להתעלם ולהמשיך ללכת כשהוא נותר מאחור. בעמותות שונות הפועלות למען בע"ח אין מקום פנוי, ולכן, הן אינן מקבלות את הכלבים המסכנים אלא מוכנים לפתוח את שעריהן ליום אימוץ, בו אחראים אתם לנסות ולמצוא לכלב בית ולא, לקחת אותו אליכם או למצוא פתרון אחר.

בעמותת צער בעלי חיים מקבלים כל כלב, אך רבים מתלבטים אם לפנות לעמותה, מתוך ידיעה כי העמותה ממיתה כלבים וחתולים. בשיטוט באחד מהפורומים של בע"ח ראיתי את הציטוט הבא: "רק בצער בעלי חיים ת"א מומתים מדי שנה כ-15 אלף כלבים וחתולים * על-פי נתוני משרד החקלאות: בישראל ננטשים מדי שנה כ-100 אלף בעלי חיים". בעמותה מיהרו להגיב. דובר העמותה, גדי ויטנר, אומר: "כולם מדברים, אבל פתרונות אמיתיים אין להם. הם מציעים להשאיר את הכלבים ברחוב. את זה אנו לא יכולים לקבל".

ובתגובה הרשמית נאמר: "אגודת צער בעלי חיים בישראל- ת"א, היא אכסניה פתוחה לקבלת בעלי חיים, ללא הגבלה. אנו יודעים, מתוך ניסיוננו רב-השנים, שאכסניות פתוחות לבעלי חיים הן הגיבורות האמיתיות, כיוון שאינן טורקות את הדלת בפני בעלי חיים לא רצויים, אם כי הן מסרבות לאכסן אותן ללא סוף. משום כך הן קיבלו על עצמן את התפקיד קורע הלב של המתות חסד הומאניות.

אם נקבל את ההצעה שכולנו היינו רוצים לאמץ - לשים קץ להמתות החסד, היה עלינו לקבל את העובדה כי אכסניות שמתנגדות לפתרון ההומאני, המתת חסד, אינו פתרון "אל המתה" כלל וכלל - אלא הוא משאיר את מלאכת ההמתה לאחרים. אותם אנשים המנהלים אכסניות "אל המתה", הם בדרך כלל בעלי רצון טוב ולעולם לא יהיה ביכולתם לבנות די כלובים ומלונות לאכסן מיליוני כלבים וחתולים הזקוקים לאימוץ.

כאשר אכסניות "אל המתה" דוחות בעלי חיים משום שהם מלאות עד אפס מקום, מה קורה לבעלי חיים אלה? אם אינם נעזבים או מומתים על-ידי בעליהם, הם מופנים לאותן אכסניות שלעולם אינן משיבות ריקם אף בעל חיים עזוב.

אכסניות פתוחות תמיד, קיבלו על עצמן ובחרו בבחירה הקשה לקבל את אותם בעלי חיים שנדחו על הסף, כולל בעלי חיים פצועים, חולים, תוקפניים, זקנים, או בלתי חברותיים לאחר שבילו את רוב חייהם כשהם קשורים לשרשרת - בעלי חיים שהסיכוי לזכות בבית מאמץ שואף לאפס. האכסניות הפתוחות תמיד מקבלות את כולם, אפילו שכל מה שהן יכולות להציע הוא ארוחה, מילים רכות, מגע אוהב, ושחרור ללא כאב מעולם מתנכר.

כל ארגוני רווחת בעלי החיים בעולם, ללא יוצא מהכלל, מסכימים שהחיים ברחוב הם חיי חרפה עמוסים בסכנות וברעות חולות. בעלי החיים נידונים למוות תוך גסיסה בייסורים, רעב, צמא, התעללויות, הגעה למכוני מחקר, מחלות זיהומיות קשות".

על-פי הנתונים שמסרה האגודה, קולטת אגודת צער בעלי חיים בישראל-ת"א, מידי שנה, למעלה מ- 10,000 כלבים וחתולים, "מספר שלא מתקבל על הדעת בארגונים שסוגרים את הדלת וקולטים רק על בסיס מקום פנוי", אומר ויטנר. "הסטטיסטיקה העגומה מלמדת אותנו כי רק 2.5 מתוך 10 בעלי חיים נטושים יזכה לבית חם מאמץ ואחראי. בעבר הסטטיסטיקה הייתה כואבת יותר - רק 1 מתוך 10 זכו לבית חם. מה שדרוש למעשה הוא למנוע את לידתם של בעלי חיים לא רצויים".

דובר האגודה קורא להגיע ולבקר במתקנים החדשים במיוחד לכל מי שזוכר את המתקנים מהעבר, אשר ללא ספק היו במקרים מסוימים קורעי לב. מדובר במתקן חדש ומודרני ובאגודה מתגאים בהם מאד.

"אנא עשו את החשבון", קורא ויטנר. "חתולת רחוב אחת שאינה מעוקרת, וצאצאיה, יכולים להביא לעולם 420,000 חתולים תוך 7 שנים, באם כולם שורדים וממשיכים להמליט. שאיפתנו כחברה מוסרית היא לצמצם את המתות החסד ההומאניות ככל שניתן. רק מדיניות נבונה המשלבת עיקורים, סירוסים וחינוך הציבור, והמתות חסד הומאניות מבוקרות בהתאם לנסיבות, תביא לצמצום מספרם העצום של בעלי החיים הלא רצויים הנתונים לחסדיו של הרחוב והטבע האלים, ותגרום לשיפור ניכר באיכות חייהם של חיות המחמד בארץ".

באילו מקרים ממיתים?

בעמותה אומרים, כי המקרים בהם מחליטים להמית את בעלי החיים הם כשמדובר בבע"ח חולים מאוד אשר עלולים להדביק את כל בית המחסה כמגפה שלא ניתן לעצור, בעלי חיים קשישים "שאף אחד לא רואה אותם ממטר", בעלי חיים תוקפניים, גורים יונקים, בעלי חיים אחרי תאונות קשות. בבית המחסה בת"א קיים גם אגף - בית חולים, בו הווטרינרים משכנים את בעלי החיים שניתן להציל ושסיכוייהם למצוא בית גדול.

ויטנר אומר: "הציבור לא טיפש והוא מצביע ברגליים. הציבור יודע שאף ארגון אחר לא יכול לתת פתרון מיידי לבעיות הקשות. הארגונים מציעים לאנשים להשאיר כלבים ברחוב... זו שערורייה לשמה!!!

אנשים שמביאים בעלי חיים לאגודה, נדרשים לחתום על טופס מסירה וויתור על בעל החי והעברתו לידיים המקצועיות שלנו. וכמובן שכתוב שם שהם חותמים גם על האפשרות להמתת חסד הומאנית". לדבריו, הם אכן חותמים. "הרוב הגדול חותם, מעטים מסתלקים, ומעטים נוספים משליכים את בעל החיים ברחובות הסמוכים לאגודה.

ארגוני רווחת בעלי החיים הגדולים בעולם כמו – peta ואגודת צער בעלי חיים אמריקה ובריטניה והאגודה ההומאנית האמריקנית, עובדים בדיוק כפי שאנחנו, או יותר נכון לומר שאנחנו עובדים לפי הקריטריונים הגבוהים ביותר שלהם". כך גם אגודת צער בעלי חיים בריטניה.

"קומץ אנשים שמדיניות המתות החסד הנהוגה באגודה (כפי שהיא נהוגה בכל העולם הנאור) אינה לרוחם, ושלטעמם עדיף מותה האלים של חיית מחמד נטושה, החיה בסבל בחוצות העיר או במרחבי הכפר, מנסים מזה שנים להכפיש את שמה של "אגודת צער בעלי בישראל-ת"א", מבלי להציע פתרונות הומאניים חלופיים למאות אלפי חיות מחמד הננטשות מדי שנה בארץ".

בצער בעלי חיים מדגישים כי ראשית, הם יקבלו כל חיה וינסו לסייע, אך מדגישים כי אכן במקרים קשים, יאלצו להמית את החיה. לכן, אולי, מי ששוקל למסור כלב נטוש לאחת מהעמותות, כדאי שישקול באיזה מקרה מדובר, ובמידה ואכן מדובר בכלב זקן, ראוי שיעשה מאמץ וינסה לסייע בידי עמותות אשר מקיימות ימי אימוץ, אז ילמד גם כי ישנם אנשים טובים אשר מאמצים גם את "גיל הזהב" ולא רק גורים מתוקים ומושכים. בכך גם יסייע לעמותות השונות ויעשה מעשה כדי לצמצם את האוכלוסיה החיה ברחוב, או מאחורי הסוגרים.