בית המשפט העליון קיבל הבוקר (ד', 31.5.2006) את ערעורו של חיים וייל בן ה- 72 אשר מחה על התנגדות לשכת עורכי הדין להתיר לו להתמחות בשל עבירות פליליות שעבר. לטענתו, העבירות התיישנו והוא מסר מיוזמתו את עובדת הרשעתו - ולכן לשכת עורכי הדין פסלה את מועמדותו שלא כדין.
נזכר באיחור להתחיל להתמחות? חיים וייל סיים את לימודי המשפטים בארצות הברית כבר בשנת 1956 ומאז עסק שם בעריכת דין. בשנות השבעים המוקדמות עבר בהצלחה את בחינות לשכת עורכי הדין בשפה העברית, אך רק לאחר 30 שנים (2002) ביקש להתחיל את תקופת ההתמחות במשרדה של אשתו, עורכת דין אף היא.
זמן מה לפני תחילת ההתמחות פנה וייל אל הלשכה על-מנת להירשם כמתמחה. בין היתר, ציין בבקשתו כי הוא הורשע בשנת 1973 בפלילים בהליך שהתנהל נגדו בארצות הברית בגין עבירות מרמה וכן הורשע בשנת 1985 בעבירות מרמה בהליך פלילי אחר בישראל. הליך נוסף שנפתח נגדו בשנת 1995 הסתיים בעיכוב ההליכים על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, לבקשת המדינה.
וייל זומן על-ידי ועדת ההתמחות לשימוע, ובו החליטה הוועדה להמליץ לדחות את בקשתו להירשם כמתמחה, בנימוק כי הוא "אינו ראוי לשמש כעורך דין, נוכח חומרת העבירות שבהן הורשע בעבר". הוועד המרכזי של הלשכה אישר את המלצת ועדת ההתמחות לדחות את בקשתו של המערער בנמקו אף הוא "שאין המועמד ראוי להיות עורך-דין נוכח חומרת העבירות שבהן הורשע בעבר".
"20 שנה אני נקי מכל רבב"
צילום: לשכת עוה"ד: "לא מדובר במעידה חד פעמית"וייל ערער על החלטת הלשכה לביהמ"ש העליון, וטען כי העבירות שבהן הורשע התיישנו ועל כן לא צריכה להיות כל מניעה לאפשר לו להתחיל את תקופת ההתמחות.
לדברי באי כוחו, עורכי הדין יהושע קרמר ואיהאב אבו ג'וש, האינטרס החברתי העומד מאחורי מוסד ההתיישנות הוא לאפשר לפרט שחטא לשים מאחוריו את עברו.
המתמחה הקשיש העלה על נס את העובדה שנהג בגילוי לב ופירט מיוזמתו את הרשעותיו הקודמות בפני חברי הוועדה. עוד ציין את גילו המתקדם, ואת העובדה שמזה שני עשורים לערך הוא נקי מכל רבב לאחר שלמד את לקחו. לדבריו, כל רצונו הינו לעבוד עם אשתו ולסייע בידה, תחילה כמתמחה ולאחר מכן כעורך דין.
לשכת עורכי הדין, כך על-פי וייל, "פוגעת בזכויות יסוד שלו", בכך שלמרות התיישנות העבירות ההתייחסות אליו היא כאל עבריין. בנוסף הלין וייל נגד הפגיעה שנגרמה בחופש עיסוקו וקבל על כך שהחלטת הלשכה אינה מנומקת.
לשכת עורכי הדין, שיוצגה על-ידי עו"ד משה עליאש, הצהירה בבית המשפט כי העבירה שבה הורשע וייל לא היתה "מעידה חד פעמית", אלא מדובר "במי ששב וחטא תוך תחכום ומחשבה בתכנון מעשיו". לפיכך סברה הלשכה שגם 20 שנים לאחר המעשים אין מקום לאפשר לוייל להירשם כמתמחה.
לדברי עו"ד עליאש, לשכת עורכי הדין מחויבת לשקול מעל כל שיקול את טוהר המקצוע ואין בפסילתו של וייל מלהתקבל כמתמחה כדי למנוע בעדו "לשמש כוח עזר במשרדה של אשתו" כפי שביקש וייל.
ארבל מקבלת את העתירה, נאור מותחת ביקורת על הלשכה
"לא בלב קל הגעתי לתוצאה אליה הגעתי ובהרגשה קשה של חוסר מנוס, בעיקר בשל נסיבות המקרה ועברו של המבקש החפץ להצטרף כחבר בלשכת עורכי הדין אשר חרתה על דגלה טוהר מידות של חבריה ואמון במשתייכים למוסדותיה"' כתבה השופטת עדנה ארבל והחליטה לקבל את העתירה.
"מן הצדק היה לאפשר ללשכת עורכי הדין לשקול ולהחליט האם לקבל את וייל לשורותיה לאור עברו הפלילי החמור", קבעה ארבל אך ציינה כי מאידך גם אין להתעלם מחשיבותה של אפשרות השיקום לאדם שהורשע בפלילים והכרה ב"חזרתו בתשובה".
לפני כארבע שנים קבע ביהמ"ש העליון בהלכת "אל נסאסרה", כי לשכת עוה"ד יכולה להתייחס לנתונים שנמסרים לה על-ידי המתמחים רק כאשר אלו מוסרים לה את הנתונים "ביודעין". לדעת ארבל, וייל לא היה מודע למלוא זכויותיו ולכן מסר את הנתונים - שלא ביודעין - ועל כן קיבלה את עתירתו.
השופטים סלים ג'ובראן ומרים נאור הביעו את הסכמתם לפסק הדין, תוך שהשופטת נאור מותחת ביקורת קשה כלפי לשכת עורכי הדין.
עיקר חיצי הביקורת של השופטת נאור הופנה כלפי הטופס שאותו נדרשו המתמחים למלא בעבר, ובו "הוכרחו" המתמחים לציין את עברם הפלילי. לאור הביקורת במערכת המשפט על נוסח הטופס, שונה נוסחו בינואר 2005 וצויין מפורשות כי המועמד להתמחות אינו חייב לדווח על הרשעה שהתיישנה או נמחקה.
טופס חדש זה, מקווה נאור, יאפשר בעתיד להבדיל בין מי שמסר מידע "ביודעין" לבין מי שמסרו שלא ביודעין.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה