למה הכלב הרס לכם את הבית?

לפעמים כשנועלים כלב במרפסת או בחדר כלשהו בבית, נוטים לחשוב כי אם היתה לו חברה של הולכי על ארבע, קרי גור נוסף או כלב נוסף, יקל עליו הדבר, אך מסתבר, כי זה לא בהכרח נכון

סגירת גור במקום זר גורם למצוקה רבה יותר מאשר בידוד במקום מוכר. עם זאת, אצל כלבים בוגרים נצפה ההיפך!

אין כמו גור של כלב, קשה מאד לעמוד בפרצוף המתוק שלו, אבל לפעמים אנחנו מתלבטים אם לאמץ גור או כלב בוגר, כי אנחנו מכירים מספיק סיפורים שהשורה התחתונה שלהם היא פרידה נצחית מחלק גדול מהחפצים האישיים שלנו... אולי גם מרגלי השולחן החדש שקנינו.

יש שמאמינים כי פעולת ההרס הזאת נובעת ממה שהם מכנים "חרדת נטישה", ואולי בעיקר במקרים שבהם מדובר בכלב אותו אימצו מעמותה כלשהי, וכעת, נאמן כמו שכלב מאומץ יכול להיות, הוא חרד להישאר לבדו בבית החדש ו"כעונש" הורס כל מה שנקרה בדרכו. יש שמענישים את הכלב בתקווה, כי "החינוך" הזה יפתור את הבעיה. ובכן, ככל הנראה הם יתבדו.

לפעמים כשנועלים כלב במרפסת או בחדר כלשהו בבית, נוטים לחשוב כי אם היתה לו חברה של הולכי על ארבע, קרי גור נוסף או כלב נוסף, יקל עליו הדבר, אך מסתבר, כי זה לא בהכרח נכון. על כך ועל דפוסי התנהגות שונים מסבירה ד"ר נועה הראל, וטרינרית במרפאת המרגנית ברמת גן.

הראל, מסבירה כי למעשה התנהגויות שונות ובהן גם זו שתוארה כאן, הן נפוצות וכי כיום יודעים, כי לא תמיד מדובר בחרדת נטישה אלא במה שנקרא "בעיות פרידה" , שרק אחת מהן היא חרדת נטישה. אי לכך, אורגנה מערכת סיווג מעודכנת יותר למה שנקרא "בעיות פרידה", תוך אבחנה בין בעיות שונות, כגון עשיית צרכים בבית, פעילות הרסנית, משחק תוקפנות ועוד. כך למשל עשיית צרכים בבית יכולה להיות תוצאה של חינוך לקוי או כניעות/התרגשות, פעילות הרסנית יכולה להיות תוצאה של משחק או פעלתנות-יתר, וכד'.

בשורה התחתונה שלנו - לכל התנהגות יש סיבה ובדרך כלל גם פתרון. אך פתרון שאינו הולם - עלול לפעמים להזיק.

התקשרות חרידה

ההתנהגות תלויה בהימשכותו של הקשר בין הגור לבין הדמות המטפלת (במקרה זה אתם). כלבים הסובלים מהפרעות רגשיות (כגון פוביות שונות) או מאבדן דמות מטפלת עיקרית עלולים לפתח התקשרות-יתר מסוג זה.הכלב ולהימנע מלהשתמש בכוח פיזי.

הכלב ממתין לי מחוץ למקלחת

צילום: הליכה אחרי הדמות לכל מקום בבית

הכלבה שלי נוהגת ללכת אחרי לפעמים כמו צל, או זנב, ואפילו כשאני נכנסת למקלחת, היא ממתינה דרוכה ליד הדלת, וכך, כבר 13 שנה. למזלי, אין זה מלווה בפעילות הרסנית כלשהי או נביחות, אבל יש כלבים שמתנהגים אחרת.

לדברי הראל, ארגון פעילויותיו של הכלב סביב הדמות המרכזית כאשר היא נמצאת, כולל הליכה אחרי הדמות לכל מקום בבית (כולל שרותים ומקלחת לעיתים קרובות), שינה בצמוד לבעלים, דרישת תשומת לב לעיתים תכופות מאד הם סימני מצוקה שבאים לידי ביטוי כשהכלבים מופרדים פיזית מהדמות המרכזית כאשר היא נמצאת בבית, דבר העשוי להתבטא בפעילות הרסנית או ווקליזציה סביב נקודת הגישה לדמות.

היא מוסיפה, כי ההתנהגות הבעייתית המלווה את העדרם של הבעלים במקרים אלה היא שגרתית, ולרוב אינה אקראית - היא מתרחשת בכל פרידה. ביטויי המצוקה כוללים הרס של דלתות, חלונות, משקופים תריסים וכו' - לכאורה במטרה לחדש מגע עם הבעלים; השחתת חפצים הנושאים את ריחה האישית של הדמות המרכזית (נעליים, בגדים, שלט, דיסקים, מצעים וכו'); ווקליזציה האופיינית למצבים אלה, המזכירה נביחות מצוקה אצל גורים - טון גבוה יחסית, הברות קצרות וחוזרות על עצמן ללא שינוי ניכר ובקצב מהיר יותר מאשר נביחות הרתעה אצל כלבים בוגרים.

כמו בקרב בני אדם, גם אצל כלבים נלוות לרגשות המצוקה תחושות פיזיות בלתי נעימות כתוצאה מעירור סימפטי ואלה משמשות כמחזק פנימי למצוקה הרגשית. ישנם כלבים המסוגלים להירגע זמן מה לפני חזרת הבעלים, אחרים ממשיכים לבטא מצוקה עד לכניסת הבעלים לבית.

כניסת הבעלים הביתה מלווה בקבלת פנים הגובלת בהיסטריה ונמשכת זמן רב. יוצאי דופן הם אותם כלבים שחוו הענשה מיד עם כניסת הבעלים הביתה, ובמקרה כזה הם מסתתרים או משתופפים כתגובה לחזרת הבעלים.

המקור לבעיה

לדברי הראל, יתכן כי במרוצת הזמן, טופחו כלבים אשר ממילא הינם מין חברתי, לרמת קשר גבוהה ותלות חברתית. תכונות אלה מתוחזקות ומתוגמלות גם ברמה האישית על-ידי הסביבה. למעשה, תכונה הנתפשת כקשר רגשי היא אולי, בצידה השני של המטבע, תגובה מותנית לתלות. בהקשר זה, סילוקו של גרוי שאליו פותחה התניה, גורם להפרעה התנהגותית משמעותית. מידת הסטיה מהנורמלי נמצאת במתאם ישיר עם סיכויה של ההתנהגות הבלתי-נורמלית להחזיר את המצב לקדמותו. בעקבות הצלחה מסוג זה, גדל הסיכוי לביטוי ההתנהגות החריגה באירועים הדומים הבאים.

דוגמא לכך מציגה ד"ר הראל: הגמלות הגור מהיניקה. תהליך זה מוכיח כי ניתן להיפרד בהצלחה ובצורה בלתי טראומטית מאותה דמות מרכזית. אך היא מדגישה, כי אם הגור לא יקבל את ההזדמנות להיגמל בהדרגה, הוא עלול להישאר תלוי בדמות האם שלו, ואף באופן מופרז. לרוב מדובר במקרים בהם הכלב עובר לידיים של בעלים חדשים, מוקדם מיד או בפתאומיות.

חשוב לזכור כי סביר שמדובר בשילוב סביבתי וגנטי, כיוון שלא כל גור העובר תהליכים אלה אכן מפתח תלות-יתר בבעליו.

כלבים מסוימים מראים סימני מצוקה בזמן פרידה ועם זאת אינם מראים כל סימן משמעותי להתקשרות-יתר אל אדם מסוים. מה יכול להסביר את את סימני המצוקה במקרים אלה?

היא בדקה ומצאה, כי ניתן לדרג זאת בצורה הבאה:

- בידוד הכלב במקום זר ולא נוח גורם לקריאות מצוקה נמרצות יותר מאשר בידוד במקום זר אך נוח. לכן, חשבו פעמיים לפני שתחליטו לנעול גור או כלב בוגר באמבטיה או בחדר קטן והתייעצו עם הווטרינר לפני כן.

- בידוד גור במקום זר גורם למצוקה רבה יותר מאשר בידוד במקום מוכר. עם זאת, אצל כלבים בוגרים נצפה ההיפך! (יתכן שעובדה זו נובעת דווקא מהניסיון המר שצברו הבוגרים באותו מיקום מוכר, לעומת ציפיות חיוביות במקום החדש).

- מזון וצעצועים אפקטיביים פחות בהרגעת המצוקה מאשר חום ונוחות.

- בידוד והפרדה במקום מוכר גורמים למצוקה קשה יותר מאשר שהייה עם גור מוכר.

- מזון וצעצועים אפקטיביים פחות מנוכחותו של גור מוכר בהרגעת המצוקה.

- גורים מוכרים או זרים אפקטיביים פחות מאשר בני אדם בהרגעת מצוקה. במקרה זה, השפעתו של האדם כמרגיע עומדת ביחס ישיר למידת האינטראקציה שלו עם הגור (כלומר היענות להתנהגות גורית המבקשת התייחסות).

- מראה ליד הגור מרגיעה כמעט באותה יעילות כנוכחות האם לידו.

חומר למחשבה - מניעת בעיות

גורים יכולים להסתגל בהדרגה להפרדה מאימם בגיל צעיר מאד (3 שבועות), כאשר הם נשארים במקום מוכר. גורים המופרדים בגיל זה במקום זר מראים סימני מצוקה ההולכים וגוברים עם הזמן. שימו לב, אותם בעלי כלבים אשר מוכרים את גוריהם וממהרים לגרוף את הכסף - לפחות המתינו זמן סביר עד שאפשר יהיה להפריד את הגורים מהאם וכך תוכלו לסייע להם לפתח חיים עצמאיים יותר וכך קלים וטובים יותר, להם ולבעליהם החדשים.

שימו לב - גור קטן לומד הרבה מאמו עד גיל 7 שבועות ותלוי בה לביטחון בעצמו ובסביבה. כך מתאפשרת למידה בטוחה ורגועה על הסביבה הקרובה ועל חוויות חדשות. הגיל האופטימלי למסירת גורים הוא 7.5 שבועות. לפני כן הם עדיין לא מגבשים עצמאות מינימלית, ולאחר מכן קיים סיכון של בעיות הסתגלות לתנאים חדשים עקב אי-חשיפה לחידושים.

חשוב לציין, כי מדובר בטווחים ממוצעים המעלים מאד את הסיכוי או הסיכון להתנהגויות מסוימות, ולא בגבולות זמן של שחור-לבן. אבל זו בהחלט ההמלצה של ד"ר הראל. גור שנמסר מיד עם גמילתו בגיל 4-5 שבועות מועד הרבה יותר לבעיות התנהגות. אל תתפתו לכסף מהיר - על חשבון חייו התקינים של הכלב, קחו אחריות.

זה קורה במשפחות הכי טובות

ישנה אוכלוסיה של כלבים המפתחת בעיות פרידה כתוצאה מהיתקלות בגרוי שלילי הגורר תגובת פחד או אף פוביה. לעתים הכלב חושש מדבר מה בהיעדר בעליו, דבר מה שאינו שולט בו. ישנם מקרים בהם הכלב יתרגל לתופעה והיא תקבל משמעות פחותה, וכך גם היכולת שלו להתגבר על הפחד תתעצם.

ככלל, עוצמת המצוקה ותגובות הפחד תלויות במידת השליטה שיש לכלב על השפעתו של הגרוי המפחיד. במקרים בהם הגרוי אינטנסיבי מאד - פתאומי, בעל עצמה, נמשך זמן רב, ולכלב אין כל השפעה עליו (דבר המוביל גם לתסכול וחוסר אונים) מופיעות גם תגובות מצוקה שאינן קשורות לניסיונות התמודדות. אלה כוללות תגובות אוטונומיות כגון הטלת שתן וצואה, ריור ורעד והן מצביעות על רמת עירור גבוהה מאד.

חרדת נטישה?

צילום: האם מדובר בחרדת נטישה?

לדברי הראל, בהגדרתה הרחבה ביותר, מתוארת "חרדת נטישה" כהתנהגות בעייתית שבבסיסה חרדה, ואשר מתרחשת רק בהיעדר הבעלים. החלוקה אותה הכרנו, יכולה לעזור, בין היתר, לכם, בעלי הכלבים, לאבחן את המקרה ולדעת מהו הטיפול המתאים ביותר. כמובן שתמיד כדאי להתייעץ עם וטרינר או מאלף.

דעו, כי אם תקדישו זמן, לא רב, לטיפול בבעיות אלה, בין היתר גם לאילוף, חייכם ובעיקר חיי הכלב יהיו קלים יותר.

כוננות הפרצוף העצוב

צילום: פרצוף שעושה רגשות אשם

בעלי כלבים מכירים את התגובה של הכלב שלהם כשהם מתכוננים לצאת מהבית, והוא מתכונן, "להלביש" פרצוף עצוב ומוכה גורל שמקשה על היציאה מהבית וגורם לרגשות אשם. זוהי ההתנהגות אשר מופיעה כשהכלב נוכח כי הבעלים מתכוננים לצאת. סימנים אחרים לכך יכולים להיות גם רעד, ריור, היצמדות לבעלים, ניסיון להידחף דרך הדלת הנפתחת ועוד.

מה עושים לפני שיוצאים מהבית?

תחילה, בצעו הכנה ליציאה מהבית, ואל תצאו. כך יתרגל הכלב לפעולות אלה ולא יקשר אותן ליציאה מהבית בפועל. כדאי לעשות זאת בהדרגה, כדי שלא להלחיץ את הכלב.

לכלבים שאינם מורגלים להיות מופרדים מבעליהם בתוך הבית, ניתן להשתמש בפרידה הדרגתית על-ידי שימוש בשער-ילדים המאפשר להם לראות את בעליהם הנמצאים בחדר אחר - על-מנת שלא להילחץ מכך. גם פרידה זו ניתנת להדרגה עד לסגירת דלתות בתוך הבית.

ד"ר הראל מדגישה, כי על-מנת שלא להכשיל את הטיפול על-ידי פרידות בלתי נמנעות במהלכו, חשוב להקפיד שלא לערב בין התנאים הקיימים בפרידה אמיתית לבין תנאי הסביבה הבטוחה.

טקסי עזיבה וקבלת פנים

עזיבה ללא טקסי פרידה - על-מנת שלא לבנות מתח ולא לחזק התנהגות חרדה, כדאי "לא לעשות סיפור" מהיציאה מן הבית. באותה מידה, עדיף להתעלם מקבלת הפנים כדי לא לספק לכלב חיזוק לסערת רגשות. זכרו, בהחלט להתייחס לכלב ולחזק אותו בשלב שבו הוא כבר רגעו.

זכרו, שההתניה עובדת שעות נוספות אצל הכלב שלכם... במקרים מסוימים, כשיש "מסיבה" (ההתרגשות שלכם) כשהבעלים חוזרים, זה מדגיש את הפער הגדול גם כך מבחינת הכלב בין "לבד" לבין "שוב יחד" ומגדיל את המצוקה. יש לציין, כי הדבר נכון במיוחד אצל כלבים הסובלים מהתקשרות חרדה אל הבעלים.

אם לכלב שלכם אין בעיות פרידה - אז אין בעיה "לחגוג" כשחוזרים. אם יש בעיית פרידה - צריך לבדוק מה טיבה ואת הטיפול להתאים לה לפי הצרכים האישיים שלה. הדוגמא שד"ר הראל נותנת עוזרת להמחיש את הדברים: גם אצל ילדים, כשעושים עניין מהפרידה (למשל בגן בבוקר), זה מחמיר את הלחץ שלהם מהפרידה יותר מאשר כשנפרדים באופן ענייני.

ענישה - לשווא

ענישה איננה פעולה המתאימה לטיפול בבעיות פרידה. להיפך - החרדה לקראת הענישה הצפויה עם חזרת הבעלים גורמת להכפלת המצוקה. חשוב להסביר לבעלים מדוע בכל-זאת נראה הכלב "אשם" ו"יודע שעשה מעשה אסור" עם חזרתם הביתה, אף לפני שהם מגלים את החורבן.

במקרים רבים שיטת הגזר טובה יותר משיטת המקל... ואסור לשכוח זאת. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם מומחה, מאלף וכד', לפני שמחליטים כיצד לחנך את הכלב ולהימנע מלהשתמש בכוח פיזי.

תהליך האיבחון

צילום: הכלב בוחר להיות על ספת הבעלים

איבחון מדויק דרוש לצורך בניית תוכנית טיפול מתאימה. לצורך כך יש לערוך רשימה של הסימנים ההתנהגותיים הקיימים, ובנוסף לכלול את הפרטים הבאים:

• זמן הופעת הסימנים (ONSET), משך הבעיה ועצמת הסימנים המזוהים
• האם ניתן לשייך את הופעת הסימנים לגרוי מקדים כלשהו
• התנהגות הכלב בנוכחות הבעלים
• התנהגות בזמן עזיבה, קבלת פנים
• האם הכלב אוכל או משחק בצעצועים בהיעדר הבעלים

מגוון רחב של סימנים מצביע על מספר גורמים לבעיה, או על רמת עירור גבוהה. סימנים המצביעים על ניסיונות התמודדות מתאימים לרוב לרמת עירור נמוכה יחסית. הערכה זו מקלה על החלטות בנוגע לאינטנסיביות הטיפול ובנוגע לתוספת טיפול תרופתי לתהליך.

כל מקרה דורש בניית תוכנית טיפול אישית המתייחסת לאוכלוסיה אליה שייך הכלב, לנסיבות הקשורות לבעלים, ולנסיבות הקשורות לסביבה בה נמצא הכלב.

ברוב המקרים יש לחלק את הטיפול לשלבים על-מנת שלא להעמיס - הן על הכלב והן על הבעלים.

טיפולים שונים מתאימים לסוגים שונים של הקבוצות אליהם משתייכים הסמננים של המצוקה. אם יש צורך להפחית את התלות בדמות "האם", יש להתעלם מדרישת תשומת הלב. נכון, זה קשה, וקורע לב לפעמים, אך וטרינרים רבים ייעצו זאת ומוטב מוקדם על-מנת להקל - גם עליכם. עם זאת, אין להתעלם לחלוטין מהכלב ולעודד אותו בזמן רגיעה. כך הוא יכול לצפות תלשומת לב חיובית יותר ולא כזו המפתחת תלות.

חשוב, במקרים כאלה, לדעת כי דרישת תשומת הלב תגבר בתקופה הראשונה לטיפול. אותו דבר כשמדובר במגע גופני, יש שממליצים לצמצמו אלא בזמנים קבועים ומוגבלים, ולתגמל את הבחירה לשהות במקום מרוחק יותר מהבעלים.

עוד מומלץ לבצע חלוקת תפקידים בין בני הבית - על-מנת לצמצם את התלות בדמות אחת.

עידוד פעילות עצמאית - פעילות עצמאית בנוכחות הבעלים היא צעד ראשון והכרחי לפיתוח עצמאות בשלבים מאוחרים יותר.

נקודת שינה - במקרים בהם הכלב בוחר לישון במיטת הבעלים או בחדרם כאשר הוא במצוקה, מומלץ לסגל את הכלב לישון במקום חלופי. לשם כך יש להרגיל את הכלב למיטה משלו ולהרחיק אותה בהדרגה ממיטת הבעלים.

מתן 'אותות בטיחות' אשר מתקשרים לסביבה המייצבת, כלומר התנהגות רגועה, כגון עצמות של כלבים או חבל דנטלי או צעצוע, עמם יכול הכלב להתעסק זמן ממשוך, כך גם הפעלת טלוויזיה או רדיו. מה שעוד יכול לעזור הוא השארת בגד לא מכובס במקום בו הכלב רובץ.

חשוב לזכור כי אין להשתמש באותות אלה בצורה בלתי מבוקרת כאשר הבעלים עוזבים, על-מנת שלא להפוך אותם לאותות-סכנה. כאשר בונים את הסביבה הבטוחה, יש להשאיר אותה למשך כ- 10 דקות מבלי להתייחס אל הכלב, ולאחר מכן לפרק אותה - גם כאן מבלי להתייחס אל הכלב.

פחד וחרדה מתקשרים גם למקומות מסוימים. כחלק מהטיפול, ניתן לבצע את תרגול הסביבה הבטוחה במיקום שונה - בין אם מדובר בחדר שונה, הישארות בבית בניגוד להישארות בחצר, הקצאת מקום קטן ומוגן עבור הכלב או אף הסתגלות לכלוב טיסה (במידה והדבר נעשה בהדרגה ואינו מלחיץ את הכלב).