בית המשפט: המחבל לא ישוחרר

בית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע (28.5.06) כי חאפז קונדוס, המרצה 28 שנות מאסר בגין עבירות ביטחון שונות, לא ישוחרר ממאסרו בתום שני שלישים מתקופת מאסרו. ההרכב, ובו השופטים, אברהם טל, יהודית אמסטרדם ורות לבהר שרון, קבע כי מסוכנתו של קונדוס עדיין גבוהה והאינטרס הציבורי מורה שלא לשחררו לפני תום תקופת המאסר המלאה.

קונדוס הורשע בעבר, בין היתר, בעבירות של חברות בהתאגדות אסורה, זריקת רימון, החזקת כלי יריה ושותפות לנשיאת כלי יריה. כמו כן, הורשע גם בניסיון בריחה מבית הסוהר שבו ריצה את עונשו על עבירות אלה.

בחלוף שני שליש מתקופת מאסרו הגיש קונדוס שתי בקשות לשחרור מוקדם, אך ועדת השחרורים שליד כלא "אשל" דחתה את בקשותיו, ועתירות שהגיש כנגד החלטותיהן נדחו או נמחקו. לאחר שהועבר מכלא אשל לכלא ניצן, ביקש קונדוס לקיים דיון חוזר בבקשתו להשתחרר שחרור מוקדם. ביום 22.12.05, החליטה ועדת השחרורים לדחות את הבקשה. הוועדה קבעה כי קונדוס אינו ראוי לשחרור על תנאי, ושחרורו על תנאי יסכן את הציבור.

קונדוס, עתר לבית המשפט המחוזי בת"א כנגד החלטות ועדת השחרור. בעתירתו טוען האסיר, כי ההחלטה מבטאת אפליה בולטת כלפי המגזר הערבי בהיבט של אכיפת החוק ומיצוי מלוא חומרת הדין כלפי אסירים ממוצא ערבי. כמו כן, טוען קונדוס, כי ועדות השחרורים שדנו בעניינו ביטלו את שיקול דעתן, והמירו אותו בעמדת גורמי הביטחון שהחליטו למנוע את שחרורו המוקדם למרות שעשרים מנכבדי קהילת ערביי יפו מוכנים לערוב לקיום תנאי שחרורו המוקדם.

בנוסף, טוען האסיר, כי הוועדה טעתה כשקבעה שהוא מסוכן, שכן הוא אינו מעורב עוד בפעילות עויינת, ובשנה האחרונה אף לא שוחח עם כל גורם שעלול להיחשב ע"י גורמי הביטחון כ"איום ביטחוני".

ועדת השחרורים, טענה מנגד כי טענת האפליה בין אסירים יהודים לערבים אינה מוכחת אלא הינה טענה כללית וגורפת, וכל מקרה נדון לפי נסיבותיו. לא הוכח ביסוס לטענה כי קיימת מדיניות שחרורים שונה לגבי אסירים יהודים לעומת אסירים ערביים. כן טענה, כי הערכת מסוכנותו של העותר מבוססת על מעשיו, על יכולותיו האישיות והארגוניות, על המצב הביטחוני ועל חוות דעת השב"כ, המבססת את המסקנה שהעותר לא זנח את דרכו וקיימת מסוכנות מצידו למרות חלוף זמן מביצוע העבירות.

השופטים, התייחסו לטענת האפליה שהועלתה על-ידי קונדוס. בין היתר, דחו מחקר שהוגש להם בידי בא כוחו של קונדוס ולפיו קיימת אפליה מובנית בין אסירים יהודים וערבים במערכת המשפט הישראלית.

"המחקר מתייחס לאפליה ואי שוויון בין עצורים ואסירים, יהודים וערבים, בכל הקשור לסגירת תיקים, הרשעות והטלת עונשי מאסר, ואילו המאמר מתייחס לתנאי מעצר ומאסר ואלימות שוטרים. משכך אין בהם כדי לבסס טענת אפליה בין אסירים ערבים, וביניהם העותר, לאסירים יהודים בעניין הרלוונטי לעתירה זו", כתבו השופטים.

לעניין מסוכנתו של קונדוס, קבעו השופטים, כי "התנהגותו של העותר בעת ריצוי עונש המאסר הנ"ל מלמדת על מסוכנותו. העותר ביקש מאסירים שיספקו לאנשי פת"ח שני אקדחים תמורת כסף, שישמשו את פעילי הארגון לחטיפת חיילים לצורך ניהול מו"מ על שיחרור אסירים ביטחוניים, וכן ביקש שישיגו עבורו רעל על-מנת להרעיל אדם. כמו כן, היה העותר שותף להעברת אקדח ע"י האסירים לאנשי הפת"ח, ונדבר עם אחר שישיג אקדח, אותו אדם אליו פנה השיג את האקדח והעביר אותו לאחר".

לאור האמור, קבעו השופטים, כי "קביעת הוועדה לפיה אין לשחרר את העותר על תנאי בשל מסוכנותו היא סבירה ומוצדקת, ואין כל נימוק להתערב בה... לפיכך אנו דוחים את העתירה".