"עורך דין אינו כלב שמירה בחברה ציבורית"

היום השלישי לכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת (ג', 23.5.06), עמד בסימן הקרב שהתחולל בין יו"ר רשות ניירות ערך, משה טרי, ובין המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דידי לחמן-מסר. הויכוח בין השניים התרחש במהלך מושב שעסק בנושא: "אחריות שומרי סף בחברות".

טרי בחר דווקא בבמת הכנס, כדי לצאת בהתקפה חריפה נגד עורכי הדין של החברות הציבוריות. לדבריו, בעת האחרונה הוא נחשף למקרים רבים שבהם עורכי דין שותפים למעשים של הטעיית המשקיעים בשוק ההון. "אנחנו לגמרי לא מרוצים מתפקוד חלק מעורכי הדין והיועצים המשפטיים של החברות הציבוריות", אמר טרי. "זה מחייב אותנו לפעול. המחלקות השונות ברשות כבר הונחו על-ידי לפעול מול עורכי הדין. לא נהסס לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותנו".

"אל תחפשו את הש.ג"

צילום: דנציגר, לא כלב שמירה.

עו"ד דוידה לחמן-מסר יצאה להגנת עורכי הדין, וקראה לטרי שלא לחפש את הש.ג. - עורך הדין, אלא את בעלי השליטה והדירקטורים של החברות, שהם המבצעים העיקריים של העבירות. "בחוק שלנו קיימים מנגנונים להבטחת גילוי המידע למשקיעים. אני מציעה לממש את החוק החברות", טענה בלהט ואמרה: "אם הדירקטוריון לא ממלא את תפקידו ולא דואג לציבור, צריך לתבוע אותו".

לעמדתה של לחמן-מסר הצטרף ד"ר יורם דנציגר, שותף-מנהל במשרד עורכי הדין דנציגר-קלגסבלד, שהנחה את המושב. דנציגר ציין שעורכי הדין אינם "כלבי השמירה" של הרשות לניירות ערך. "הטלת חובות חקירה ודיווח לרשות על כל עבירה שבוצעה על-ידי החברה תציב את עורכי הדין במצב של ניגוד עניינים מובנה, שימנע מהם לייצג כהלכה את מרשיהם" - אמר דנציגר.

היכן היו עורכי הדין של אנרון?

צילום: האם יוגבר הפיקוח בשוק ההון?

יו"ר רשות ניירות ערך לא השתכנע. הוא הביא תימוכין לדעתו מפרשת אנרון. "לפני שלושה חודשים ראיתי סרט תיעודי על פרשת אנרון, מהשערוריות הגדולות ביותר בשוק ההון מאז ומעולם", אמר. "אחת השאלות המטרידות ביותר מהסרט היתה: היכן, למען השם, היו עורכי הדין של החברה. היכן הם היו כאשר המנהלים כשלו באופן כה שיטתי? היכן הם היו כשנגרסו כל המסמכים? מה היה חלקם בפרשה האומללה?" - תמה טרי.

טרי לא הסתפק בדוגמאות מארה"ב ועבר לנעשה בישראל. "שאלות כאלה מטרידות אותי יותר ויותר גם כשאני מסתכל על השוק המקומי", המשיך "בשנה האחרונה קיבלנו פניות רבות באשר להתנהלות עורכי דין שסייעו לבעלי שליטה להגיש דוחות מיידים, תוך העלמת פרטים מהותיים ביותר, או שייעצו להבליע טעויות בדיווח בתוך דוח שעוסק בעניין אחר לגמרי, או להסתיר מידע מהמשקיעים".

הכינוי ש.ג, שהעניקה לחמן-מסר לעורכי הדין, הרתיח את טרי: "עורכי דין לא יכולים להיות ראש קטן. הם עובדים עבור בעלי המניות ולא עבור המנכ"ל. כשמשהו מריח לא טוב הם חייבים לפעול מול המנהלים ולא לחפש דרכים להכשיר את השרץ".

רואי החשבון אשמים

צילום: עורכי הדין נופשים ומתדיינים, אילוסטרציה

לחמן-מסר מצידה, העדיפה לגלגל את האשמה לפתחם של רואי החשבון. "מעמדו של רואה החשבון המבקר מעוגן בחוק", היא אמרה. "לעומת זאת, אין אפילו איזכור בחוק שלחברה צריך להיות עורך דין. ולא במקרה. במישור שמחוץ להנהלת חברה אני רואה ברואה החשבון המבקר כגורם החשוב ביותר. רואה החשבון הוא - והוא בלבד - זה שאמור לקיים את עיקרון אי-התלות. הוא שצריך לבקר את עריכת הדוחות ולתת את חוות דעתו על אופן עריכתם. זהו לב ליבו של מקצוע ראיית החשבון". לחמן-מסר הוסיפה ואמרה, כי "העובדה שרואי חשבון משתכרים בעיקר מייעוץ מס ולא מביקורת, הפך את תפקידם כמבקרים לסימן שאלה גדול ביותר. חייבים להחזיר לביקורת את קרנה, כי הביקורת היא שומר הסף העיקרי שכשל והוכשל".