תשוקה מינית - קשורה לגנים

עד עתה חשבנו כי התשוקה המינית שאנו חשים לבן הזוג קשורה לחוזק הקשר ולמשיכה המינית אליו, אולם עתה ממצאי מחקר מראים כי התשוקה כלל לא קשורה לבן הזוג, אלא היא בכלל משהו גנטי - כלומר או שנולדים עם תשוקה או שלא.

מחקר חדש שפורסם בכתב העת המקוון Molecular Psychiatry, מייחס הבדלים בתשוקה המינית של בני אדם לשונות גנטית. נמצא כי הבדלים פשוטים ברצף ה- DNA משפיעים על התשוקה המינית, על העוררות ועל התפקוד המיני ומובילים להבדלים ולגיוון בתכונות הגנטיות הנראות לעין.

מאוניברסיטת בן-גוריון נמסר, כי מעט מאוד ידוע על הבסיס הביולוגי להבדלים בין בני אדם בהתנהגות מינית נורמלית. השינויים המשמעותיים ביותר בביטוי המיניות האנושית מיוחסים היסטורית להתנהגות נלמדת או לבעיות פסיכולוגיות. אולם ההתקדמות שחלה באחרונה במחקרי גנטיקה מולקולרית של התנהגות ואישיות, מחקרי הדמיה של עוררות מינית ותפקוד מיני ומחקרים נוירו-אנדו-קרינולוגיים מראים, כי להבדלים אינדיבידואליים בהיבטים רבים של המיניות האנושית, בדומה לתכונות אנושיות אחרות, יש בסיס מוצק בתחום מדעי המוח.

המחקר נערך בקרב מדגם מייצג של 148 סטודנטים ישראלים בריאים, נשים וגברים. תוצאות המחקר הראו מתאם בין המשתנים בגן D4, האחראי לייצור קולטן דופמין DRD4, לבין דיווחיהם של הנבדקים על מיניותם.

הנתונים הראו, כי שינויים אחדים בגן זה מדכאים תשוקה, עוררות ותפקוד מיניים, ואילו לאחרים השפעה הפוכה - הם מגבירים תשוקה מינית.

החוקרים מאמינים, כי המשתנים המגבירים את התשוקה המינית הם מוטציה חדשה יחסית אשר הופיעה באדם הנבון Homo sapiens לפני 50 אלף שנה בזמן 'היציאה מאפריקה'. קרוב ל- 30% נושאים את המוטציה המגבירה את התשוקה המינית, ואילו 60% נושאים את המוטציה המדכאת תשוקה מינית.

לטענת החוקרים, במקרים רבים הבדלים בדחף המיני כמו "תשוקה מינית נמוכה" עשויים להיות נורמליים ולא להצביע בהכרח על הפרעה בתפקוד.

ממצאים אלה עשויים לסייע לבני אדם להבין את מיניותם וכן לטפל בהפרעות מיניות בעתיד. לדברי החוקרים, לא מן הנמנע שבעיות מיניות ינותבו מכיוון הפסיכולוגיה הקלאסית לרפואה הגנטית של המאה העשרים ואחת.