ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע גזר (ב', 22.5.2006) 15 שנות מאסר בפועל על נער בן 19 מהדרום, שהורשע בניסיון לרצוח את אחותה הקטינה על-רקע "כבוד המשפחה".
תחילת הפרשה לפני כשנה וחצי, אז נעלמה הנערה מביתה שבאחד הכפרים בדרום. חמישה חודשים לאחר היעלמה, קיבל הנער שיחת טלפון מאחיו הצעיר, אשר אמר לו שהבחין באחות בסמוך לקניון באר-שבע.
הנער הגיע למקום, כשהוא מצויד בסכין גדולה, והמתין לאחותו ליד הקניון וכשהבחין בה נכנסת לקניון - נכנס אחריה. האחות הבחינה בו וניסתה לברוח אך לרוע מזלה אחיה החל במרדף אחריה והשיגה. כשתפס אותה, דקר הנאשם את אחותו דקירה אחת בגב, אך היא הצליחה להשתחרר מאחיזתו וברחה לעבר המדרגות הנעות לקומה התחתונה של הקניון. שם מעדה והתגלגלה בכל המדרגות, אך האח התוקף לא הניח לה והמשיך לרדוף אחריה.
כשהגיעו השניים לתחתית גרם המדרגות הנעות, תפס הנער את אחותו, אחז בה ודקר אותה שתי דקירות בכתפה הימנית ושתי דקירות בחלק העליון של גבה. רק בהתערבותם של מאבטחי הקניון הוא הפסיק את מסע האלימות, ובעדותו בביהמ"ש הודה כי "לא היה מפסיק את הדקירות, אלמלא הופסק על-ידי המאבטחים".
"עקרון קדושת החיים מחייב ענישה מחמירה"
"מעשיו של הנאשם הם מן החמורים שבקובץ הפלילי", כתבה השופטת רויטל יפה-כץ בגזר הדין. לדבריה, "התמזל מזלם של המתלוננת והנאשם בכך, שהמתלוננת נותרה בחיים, חרף הפגיעות שנפגעה בגופה". "במקרים כגון אלה, דעתנו היא, כי נוכח החומרה המופלגת של המעשים ובשל עקרון קדושת החיים, השיקול המכריע בין שיקולי הענישה הוא אינטרס הציבור, כאשר הנסיבות האישיות של הנאשם, כפי שאלו באו לידי ביטוי בתסקיר ובדברי הסניגורית, מתגמדים לעומתו" הוסיפה.
"עקרון קדושת החיים מחייב במקרה שבפנינו להטיל ענישה מחמירה" כותבת יפה-כץ ומוסיפה כי גם העובדה שהעבירה בוצעה על-רקע "כבוד המשפחה", מהווה נימוק לחומרה. "עבירות אלימות בתוך המשפחה, לרבות עבירות כאלה על-רקע כבוד המשפחה, הן, למרבית הצער, חזיון נפרץ במקומותינו" אומרת יפה-כץ, ולדעתה החברה אינה יכולה לתת ידה לכך.
"יש לשרש את האלימות הנפשעת בתוך המשפחה ולהגן על הקורבנות הפוטנציאליים" קובעת השופטת, ובאותה נשימה החליטה שלא למצות את הדין עם הנער "נוכח גילו הצעיר" - וגזרה עליו עונש מאסר לריצוי בפועל למשך 15 שנה.
המדינה: להטיל עונש חמור
המדינה ביקשה להטיל על הנער עונש חמור שיהלום את נסיבותיו החמורות של המקרה. לגישת בא כוח המדינה, המקרה חמור במיוחד, בראש ובראשונה לאור מצב הקורבן במשפחתה (בריחות חוזרות ונשנות מהבית בשל חשש מפגיעה אפשרית), אך גם נוכח המעשים עצמם - 5 דקירות סכין באמצע היום במקום הומה אדם.
"הנאשם איננו מגלה כל חרטה או אמפטיה לקורבן ולוקח אחריות חלקית למעשיו" - ולכן סברה המדינה כי יש להטיל על האח הדוקר ענישה מחמירה של מאסר לאורך שנים רבות.
הסניגורית ביקשה לא לראות בתיק הנוכחי "תיק דגל" של כבוד המשפחה, ובכך למנוע עונש מאסר כבד מלקוחה. לטענתה, אין מקום למצות את חומרת הדין עם הנאשם, אלא יש מקום לתת משקל לגילו הצעיר ו"לנסיבותיו הקשות". הסניגורית ביקשה להשאיר לנאשם קצה של אור בסיום תקופת המאסר שירצה, תוך שהיא מדגישה, כי מדובר בתקופת מאסר ראשונה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה