תרופות לדלקת פרקים נמצאו קשורות לסרטן

איך מאבחנים?

האבחון של דלקת מפרקים שגרונית נעשה על-פי מצבו הקליני של החולה, בדיקה גופנית, ובדיקות מעבדה המצביעות על תהליך דלקתי עם עליה בשקיעת הדם ומדדים נוספים של דלקת.

חולים בדלקת פרקים שגרונית הנוטלים את התרופות הביולוגיות החדשות נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה לסרטן מאלו שאינם נוטלים אותן, כך עולה מניתוח נתונים חדש.

חוקרים הגיעו גם למסקנה כי חולים שנטלו את הרמיקייד - Remicade ואת היומירה - Humira - נוגדנים אשר נקשרים לחלבון בשם TNF-alpha - נמצאו בסיכון כפול לפתח דלקות רציניות.

חולי דלקת פרקים שגרונית נמצאים בסיכון גבוה לדלקות, ללא כל קשר לטיפול אותו הם מקבלים, ומחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי חולים אלו נטו גם לפתח ממאירויות.

בדלקת פרקים שגרונית, מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים ולעיתים גם איברים אחרים. עבור חולים הסובלים ממצב מתון עד חמור של המחלה, תרופות כמו חוסמי TNF, המסייעות לדכא את המערכת החיסונית, יכולות להינתן כטיפול.

מומחים בתחום: "לא להפריז בהערכת סיכונים"

ניתוח הנתונים החדש פורסם בעיתון של איגוד הרפואה האמריקני, ומביא את הראיות המוצקות ביותר עד כה לכך שתרופות חוסמות TNF, הנמצאות בשימוש של למעלה מחצי מיליון חולים, מעלות את הסיכון לממאירויות.

חולים צריכים להיות מודעים לסיכונים הקשורים לטיפול, אך אין להפריז בהערכת סיכונים אלו, כך לדברי חוקרים ממאיו קליניק, שהגיבו לניתוח הנתונים. הם ציינו כי הסיכון לסרטן בטווח הארוך בקרב חולים שהשתמשו בתרופות אינו ידוע מאחר שאף אחד מן המחקרים לא נמשך יותר משנה.

דלקת פרקים שגרונית היא מחלה קשה והחולים סובלים מהגבלות תפקודיות חמורות ואפילו מירידה בתוחלת החיים. תרופות חדשות אלו מייצגות התקדמות גדולה בטיפול במחלה - הן משפרות תפקוד, מפחיתות את הרס המפרקים ואפילו משפרות את רמת ההשרדות.

מינון גבוה - סיכון גבוה לסרטן

שלוש תרופות חוסמות TNF אושרו לטיפול בדלקת פרקים שגרונית: Remicade, Humira ו-Enbrel. (רמיקייד, יומירה ו-אנברל)

מחקרים ב-Enbrel לא נכללו בניתוח הנתונים הנוכחי מאחר והתרופה פועלת שונה מבחינה מסויימת משתי התרופות האחרות, אך אין כל הוכחה לכך שהיא בטוחה יותר או פחות מהאחרות בהיבט של הסרטן והסיכון לדלקות.

ניתוח הנתונים כלל 9 ניסויים ב-Remicade ו-Humira בהם לקחו חלק 3,494 חולים שטופלו בנוגדני ה-TNF ו-1,512 חולים שטופלו בפלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה). הניסוי הקצר ביותר נמשך 12 שבועות והארוך ביותר 54.

כל הנתונים בנוגע לדלקות רציניות (כמו דלקת ריאות) וסרטן צורפו; הסיכון לסרטן בקרב חולים שנטלו את התרופות הביולוגיות היה גבוה פי 3.3 מאשר בקרב החולים שנטלו את הפלצבו.

29 ממאירויות דווחו בקרב כ-3,500 החולים שקיבלו את התרופות הביולוגיות, בהשוואה ל-3 ממאירויות בקרב כ-1,500 חולים שטופלו בפלצבו.

מספר סוגי הסרטן הרבים ביותר נראו בקרב חולים שטופלו עם המינון הגבוה ביותר של תרופות מדכאות TNF; לימפומה וסרטן תאי בסיס היו הממאירויות השכיחות ביותר עליהן דווח.

אין אופציות אחרות

המומחים ממאיו קליניק ציינו כי למרות שהם עדיין ממשיכים להשתמש בתרופות הביולוגיות עבור חולים רבים, חשוב להביא לידיעת החולים את הסיכונים הפוטנציאליים כאשר שוקלים את האופציות הטיפוליות.

לרוב החולים המתאימים לטיפול זה אין אופציות טובות אחרות. התרופות מדכאות TNF חוללו מהפיכה בדרך הטיפול בדלקת פרקים שגרונית, במיוחד אצל חולים שאינם מגיבים לטיפולים קונוונציונליים.

מומחים מבית הספר לרפואה הר סיני שהגיבו לניתוח הנתונים הסכימו לדברים ואמרו כי מדובר בממצאים חשובים מאחר וזהו המחקר הראשון המכמת את הסיכון לסרטן הקשור לשימוש בתרופות. הם ציינו כי סוגי הסרטן שנראו לעיתים קרובות במחקר נטו להיות כאלו בהם ניתן לטפל והוסיפו כי חולים עם מעט אופציות טיפוליות אלטרנטיביות אחרות יראו בסיכון משהו מתקבל על הדעת.

השינוי בחולים שנפגעו מהמחלה כאשר הם מטופלים במדכאי TNF עשוי להיות מחולל פלאים. עבור חולים אלו, היתרונות של נטילת התרופות ממשיכים לגבור על הסיכונים.

רמיקייד ניתן גם לשימוש במצבים אחרים כולל מחלת קרוהן, דלקת חוליות מקשחת, דלקת המעי הגס ודלקת מפרקים ספחתית.