העיתונאי הוותיק אילן כפיר הגיש לבית המשפט בראשון-לציון תביעת לשון הרע נגד עיתון מעריב ונגד עורך העיתון, אמנון דנקנר. בכתב התביעה טוען כפיר, כי בכתבה שפרסם דנקנר עצמו, בעיתון מעריב, בחודש פברואר 2005, כונה כפיר "גזען" ודנקנר אף לגלג עליו בכך שציין כי הוא ידוע בעיקר בלבושו המוזר ובעילגותו.
הרקע לסכסוך הייתה הודעתו של שר החוץ דאז, סילבן שלום, כי הוא מצדד במשאל-עם בעניין ההינתקות מחבל עזה, בניגוד לדעתו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. בעקבות הודעה זו, בכתבה שפורסמה בעיתון גלובס טען אילן כפיר, כי סילבן שלום פרסם הודעה זו מתוך עלבון על כך שלא הוזמן לפסגת שארם א-שייך. כפיר טען עוד בכתבה, כי גם המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, יכול היה להיעלב מאחר, וגם הוא לא הוזמן לפסגה, אך ההבדלים במנטליות ובהשכלה בין פרס לשלום, מאפשרים לפרס להתעלות מעל לעלבונות הקטנים.
בתגובה לכך פרסם דנקנר את הכתבה, בה נטען כי ביקורתו של כפיר כלפי סילבן שלום נגועה בגזענות. דנקנר ציין כי סילבן שלום הינו בעל ארבעה תארים אקדמאיים, בעוד שמעון פרס מחוסר כל השכלה פורמאלית, וכי כוונתו של כפיר להבדל במנטליות בין פרס לשלום הינה התייחסות לא ראויה למוצאו העדתי של סילבן שלום.
בכתב התביעה נטען כי עיתונאי בכיר במעריב, שביקש לשמור על סודיות שמו, אמר לתובע, כי אמנון דנקנר מבקש להתמנות לשגריר ישראל בפריז. לשם כך סיקר דנקנר את פעולותיו של סילבן שלום בצורה אוהדת. העיתונאי האלמוני ציין, כי כשקרא דנקנר את כתבתו של אילן כפיר בגלובס אמר דנקנר: "תראו מה כפיר כתב נגד סילבן. אני אתקע אותו".
כפיר טוען בכתב התביעה, כי האשמתו בגזענות על-ידי אמנון דנקנר הינה בבחינת: "הפוסל במומו פוסל". כפיר מפנה למאמרו של דנקנר, אשר בשעתו עורר סערה ציבורית רבה: "אין לי אחות", אשר פורסם בעיתון הארץ בשנת 1983.
במאמר אשר פורסם בעקבות רציחתו של אמיל גרינצווייג, התייחס דנקנר להתרחשותה האפשרית של מלחמת אחים בין הימין לשמאל בארץ. דנקנר ציין כי אנשי הימין, אותם זיהה דנקנר עם עדות המזרח, אינם אחיו ועל כן לא תהיה זו מלחמת אחים כאשר.
כאמור, כפיר תובע מ'מעריב' ומדנקנר 250,000 ש"ח פיצויים בגין הפגיעה בשמו הטוב.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה