כמה פעמים יצא לכם לאכול במסעדה ולהרגיש תחושה עמוקה של אי צדק וחוסר אונים? שירות שנכלל במחיר בניגוד לחוק, הזמנות מינימום לסועד או מחירים מופקעים הם מנת חלקם של סועדים רבים המבקשים ליהנות מהחוויה הגסטרונומית אך מוצאים עצמם מתגעגעים עמוקות לאוכל שבבית.
מקרה שכזה, הובא היום (א', 14.5.06) בפניה של השופטת, דורית רייך-שפירא, מבית משפט השלום בתל אביב: חברת ל.י.מ. בחוף הים בע"מ ומנהלה מר סלמה אברהם מנהלים עסק של מסעדה ברח' הרברט סמואל 91, השוכן בתל אביב, הם הורשעו על-פי הודאתם ובמסגרת הסדר טיעון בכך שבשלושה מקרים במהלך אוגוסט 2005, גבו מלקוחותיהם מחירים שמעל המותר ובניגוד לחוק.
בין הנאשמים ובין המדינה הושג הסדר טיעון ולפיו הם ישלמו קנס בגובה 30 אלף שקלים, כאשר הקנס יחולק באופן הבא: 2,500 שקלים ישולמו מכיסו של מנהל המסעדה, בעוד את השאר תשלם החברה המפעילה את המסעדה.
השופטת, אישרה את כללו של הסדר הטיעון, אך דחתה את החלוקה הפנימית של הקנס בקובעה כי: "חובת בית המשפט ליצוק תוכן משמעותי לאחריותם האישית של ממלאי תפקידים בחברה, וזאת על-מנת שידעו בעלי חברות ומנהליהן כי פעילות בלתי חוקית במסגרת תאגיד משפטי, לא תשמש אותם כחומת מגן מפני נשיאה באחריות לעבירות פליליות והם צפויים לסיכון אישי ותשלום קנסות מכיסיהם".
לפיכך, הגדילה השופטת את הקנס שהוטל על אברהם סלמה, מנהל המסעדה, והעמידה אותו על 10,000 שקלים - פי ארבעה משהוצע תחילה בהסדר הטיעון. בנוסף, הטילה השופטת על מר סלמה לחתום על התחייבות בשם החברה בסך 30,000 שקלים והתחייבות אישית בסך 30,000 שקלים לפיה הוא והחברה מתחייבים להימנע במשך שנתיים מלעבור את העבירה שבה הורשעו.
בפסק דינה, אינה מתעלמת השופטת רייך-שפירא, מהעובדה לפיה החברה נחשבת מבחינה משפטית לאישיות נפרדת שלכאורה אמורה להיות אחראית בלעדית לתביעות בשל מעשיה או מחדליה. במקרה זה, סברה השופטת כי ישנה זהות מלאה בין פעולותיה של החברה ובין מטרות בעליה: "החברה, יציר החוק, גוף משפטי, אך ערטילאי מופעלת ומבצעת את פעולותיה רק על-ידי מנהליה שהם ה"אני האחר" שלה. רצונם ופעולותיהם הם רצונה ופעילותה של החברה. חוקיות כוונותיהם ומעשיהם חופפת בדרך כלל את חוקיות מעשיה ופעילויותיה של החברה, במיוחד כשמדובר בחברה קטנה המוחזקת בידי בעלים פרטי אחד, כמו החברה שבפני".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה