החלטה: נאשם שזוכה לא יפוצה על ימי המעצר

ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה (10.5.2006) את תביעתו של יוסף נוי, נגדו התנהלו הליכים משפטיים באשמת אונס, מעשים מגונים ובעילה אסורה בהסכמה, לפיצוי בגין ימי המעצר שריצה. בדחייתם את התביעה ציינו השופטים כי אין די בזיכוי ואפילו זיכוי מוחלט בכדי להצדיק בהכרח תשלום פיצויים לנאשם, אלא רק במקרים בהם מלכתחילה לא היה כל יסוד לאשמה או במקרים שבהם התקיים עוול אמיתי במהלך קיומו של ההליך המשפטי.

ההרשעה במחוזי - והזיכוי בעליון

צילום: צילום אילוסטרציה

במשפט שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי בחיפה זוכה נוי מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והורשע בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה. בית המשפט המחוזי קבע בהכרעת הדין כי יש לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וזאת משום שהוכח כי הנאשם והמתלוננות קיימו יחסי מין, אך לא הוכח כי יחסי המין קוימו שלא בהסכמת המתלוננות.

ביהמ"ש המחוזי קבע, כי "לא הוכח שהנאשם נהג לגעת בחלקי גופן של המתלוננות ולהעיר להן הערות בעלות אופי מיני". עם זאת, נקבע כי יש להרשיעו בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה, משום שניצל את מעמדו כדי לקיים יחסי מין עם המתלוננות.

בעקבות ערעור שהגיש לביהמ"ש העליון זוכה נוי גם מעבירה של בעילה אסורה בהסכמה, משום שלא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי יחסי המין שקיים עם העובדת הם תוצאה של ניצול מרותו ביחסי העבודה ביניהם.

כתב האישום הוגש כדין

"אין לקבל את הטענה כי לא היה מקום להגשת כתב האישום", קבע השופט המחוזי רון שפירא, ודחה את תביעתו של נוי.

הוא הדגיש בפסק דינו את התנהגותה החיובית של התביעה, אשר הסכימה לשחררו ממעצר מיד עם סיום החקירה על-מנת למנוע ממנו "סבל חריג ועינוי דין". לדבריו, "לא ניתן לקבוע כי מדובר במקרה זה בהתמשכות בלתי סבירה של המשפט, בעלילת שווא שטפלו על המבקש או בפגיעה חמורה ובלתי סבירה בבריאותו, פרנסתו או משפחתו של המבקש".

שפירא דחה את טענותיו של נוי בדבר הנזקים הבריאותיים שמהם הוא סובל, וציין כי הם "נזקים הנובעים מההליכים המתנהלים כנגדו בבית הדין המשמעתי לעובדי מדינה ואינם תוצאה ישירה של התנהלות התביעה ו/או המתלוננות בפני בתי המשפט".

"במקרה זה המבקש לא איבד את מקום עבודתו כתוצאה מההליך המשפטי. המבקש הוחזר לעבודתו ואף קיבל תשלום עבור החודשים שבהם שהה בבית בשל השעייתו מעבודתו", שמט שפירא את טיעוניו של נוי.

שפירא קבע כי במקרה שבו לא קבע ביהמ"ש באופן מפורש כי המתלוננת העלילה על הנאשם עלילת שווא והגישה תלונה כוזבת שאין לה כל בסיס, אין לפסוק כי על המתלוננת בעבירות מין לפצות את הנאשם - "וזאת לאור האינטרס החשוב של הגנה על מתלוננות בעבירות מין וזאת כדי לא להרתיען מלהתלונן ולהעיד מחשש שיידרשו לפצות את הנאשם במקרה והנאשם יזוכה בסופו של יום".

פצו אותי על נזקי המעצר

בתביעתו טען נוי כי יש לפצותו בגין 13 הימים שבהם שהה במעצר, בשל השעייתו מעבודתו, השחרת פניו ברבים והנזקים הממוניים והנפשיים שנגרמו לו. לטענתו, המתלוננות גמרו בליבן לנקום בו ולהעליל עליו עלילת שווא, על לא עוול בכפו ובכך להביא לידי חורבן חייו והרס נישואיו.

מנגד, טענה המדינה כי חומר הראיות שהיה בפניה בטרם הגשת כתב האישום הכיל ראיות לכאורה לביצוען של עבירות פליליות על-ידי נוי והוא אף הודה בחקירתו במשטרה כי קיים יחסי מין עם המתלוננות.

עוד ציינה המדינה, כי ביהמ"ש המחוזי אף הרשיעו בביצוע עבירות מין וביהמ"ש העליון ציין כי התנהגותו של המבקש ראויה לגינוי וייתכן אף כי מעשיו מהווים עבירה של קבלת שוחד.

לטענת המדינה, לא נגרם לנוי סבל חריג או עינוי דין חמור, הוא לא איבד את פרנסתו ואף שולם לו שכרו עבור התקופה שבה הושעה מעבודתו והוא הוחזר בסופו של יום למקום עבודתו באותו תפקיד.