של מי הדת הזו? - לעלות כמאמר - עומר

התנועה הרפורמית שהחלה דרכה לפני כמאתיים שנים באירופה רואה ביהדות דת ותרבות המתפתחות עם הזמן. השתנות הזמנים וההתפתחויות השונות שהביאו לשינויים בחברה ובהבנת עולמנו, אמורה לבוא לידי ביטוי, כך לפי התנועה הרפורמית, גם ביחס לדת.

התנועה הרפורמית היא הזרם היהודי הגדול בעולם ורק בארה"ב יש כאלף קהילות יהודיות. בישראל, מונה התנועה ליהדות מתקדמת 25 קהילות הפזורות מהר חלוץ בצפון ועד הקיבוצים יעל ולוטן בדרום. ותיקת הקהילות היא קהילת "הראל" בירושלים החוגגת השנה 48 שנים להיווסדה. למרות שהתנועה הרפורמית בארץ היא מותג הלקוח מהקהילות שמעבר לים, הרפורמים בישראל שונים במהות, בתפיסה ובסדר היום מהתנועה הרפורמית בחו"ל.

גוסטי יהושע-ברוורמן, סמנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, מגלה שמונחות על שולחנה מספר פניות חדשות מכל מיני מקומות בארץ להקמת קהילות רפורמיות. "כל הפניות הללו הגיעו מציבור ישראלי חילוני. אם בעבר הדמויות שפיתחו והקימו קהילות הגיעו מגרמניה, ארה"ב או ממקומות אחרים, כעת ברור שחבר'ה ישראלים באים ומחפשים משהו. בדרך כלל הם לא יודעים מה הם מחפשים, אבל משהו מושך אותם לכיוון. הליברליות מושכת אותם".

גוסטי הגיעה לתנועה באופן מקרי. "בית אבא לא היה בית רפורמי", היא אומרת. "ההורים שלי שהגיעו ממזרח אירופה מאוד הקפידו על כלים נפרדים לחלב, בשר וכלים לבשר לבן משום שלא היה להם אפשרות להשיג בשר אחר ומבחינתם, זו הייתה הכשרות. הורי הבינו שזה לא בסדר אך לא היה משהו אחר והיה צריך להתקיים ומבחינתם זו הייתה היהדות. על-פי ההלכה, בוודאי שהם לא נתפסים כאנשים שומרי הלכה או כשרות. להיפך, המעשים האלה נתפסים כתועבה. אני מצד שני מסתכלת על היופי שהם ויהודים כמוהם מצאו פיתרון למציאות".

הדת שייכת לכולם

הרב האורתודוכסי יהודה גלעד, אינו מסכים את הלכות התנועה הרפורמית. "אני לא מקבל את התנועה ולא את הקווים הבסיסיים שלה משום שהתנועה הרפורמית בוחנת מחדש את ההלכה". הרב גלעד מפרש את דבריו באומרו כי "היחס להלכה היא כמערכת מחייבת וזו אבן יסוד של היהדות. אצל הרפורמים, ההלכה אינה מחייבת, דבר המרוקן את העיקר מהיהדות, כלומר, סירוס של היהדות".

התנועה הרפורמית מתנגדת לטענות אלה של היהדות האורתודוכסית. היהדות הרפורמית טוענת כי היא מקבלת את כלל המסורת היהודית. כלומר, קבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות. אחד השינויים מהיהדות האורתודוכסית היא ההבנה שיהדות כדת וכתרבות התפתחה במרוצת הדורות והשתנתה לאור השינויים בחברה ובהבנת עולמנו.

אחד השינויים שניתן לייחס להתפתחות זמננו היא הזיקה למוסר האישי והחברתי ולפיתוח מחויבות אישית. למשל, תפקיד האישה בתרבות ובדת היהודית. סמנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת לא מבינה נשים עצמאיות וקרייריסטיות שעם הגעתן לבית הכנסת, הן משתנות ומקבלות על עצמן את תפקיד האישה הכנועה. "לי כאישה ניתן מקום בתוך בית הכנסת ובתוך החוויה הדתית".

מצד שני, טוענת גוסטי כי יש נשים שלא מכירות את התחושה הזו. דוגמא לכך ניתן לראות בטקס הבר מצווה. "ביום מאוד משמעותי בחיי המשפחה, נשים אלו מוכנות לעמוד מאחורי פרגוד עם איזה כיסוי על הראש, לבושות חצאית שבמקרה הטוב נמצאה בארון הבגדים ובמקרים אחרים, נקנתה לכבוד האירוע וגם כך נראית החצאית מגוחכת על האישה".

מיה ואמוש, רכזת סניף נוער תל"ם בקהילת בית דניאל בתל אביב, מחזקת את דברי גוסטי. "אני לא מרגישה נוח לשבת מאחור או בצד ולהרגיש סוג ב' רק בגלל שאני אישה". ואמוש אחראית על חוג הבר מצווה בקהילה. "כשאני שואלת ילדים שעוד מעט יהיו בני 13 מה זה יהדות הם עונים - פאות וכובע שחור. אני מנסה להעניק להם את התחושה שגם הם יהודים. למה להשאיר את היהדות רק בידי זרם אחד באוכלוסיה? הדת שייכת להם כמו שהיא שייכת לכל אחד אחר".

היהדות המתקדמת מחייבת שוויון מלא לאישה בכל תחומי החיים, להלכה ולמעשה. בקהילה הרפורמית אין מחיצה בין נשים לגברים בבית-הכנסת, לא מחיצה פיסית ולא מחיצה תפקודית. אישה יכולה לעלות לתורה, כבת-מצווה ובכל הזדמנות אחרת, להיות שליחת הציבור ולקרוא בתורה, להיות רבנית מוסמכת וחזנית, ולתפקד בכל תפקידי המנהיגות בקהילה ובתנועה.

תחום נוסף בו התנועה ליהדות מתקדמת משנה נורמות וערכים אורתודוכסים הוא הפלורליזם שביהדות. שינוי זה מושך לתנועה הרפורמית חילוניים רבים שלא היו מוצאים דרכם לבית הכנסת אלמלא כן. "אני חושבת שאלמלא המפגש המאוד מקרי עם התנועה הרפורמית לפני כ- 12 שנים, הייתי מתקיימת בקווים מקבילים לאורח חיים דתי כלומר, הייתי מנהלת אורח חיים חילוני מובהק", אומרת גוסטי יהושע-ברוורמן. "כיום התנועה מציעה למעשה ניכוס מחדש של היהדות".

גלית אליאסי, הרכזת הארצית של פורום הצעירים והסטודנטים של התנועה טוענת כי "כיום הרוב המכריע של הציבור בתנועה, הם לא אנשים שגדלו בתנועה. אלה אנשים שהתחברו לתנועה בשלב די מאוחד של חייהם מתוך רצון להכניס יהדות לחייהם ולא לאבד את הקשר לדת. בדרך כלל אנשים אלה גדלו במסגרות חילוניות והגיעו לכלל מסקנה שבלי התנועה ליהדות מתקדמת לא יהיה להם כל קשר ליהדות".

תיקון עולם

אחד מיסודותיה של התנועה ליהדות מתקדמת זו האמונה כי ביסוד היהדות נמצאת השאיפה לתיקון החברה ולעצב חברה צודקת. לפי דבריה של אליאסי, התנועה הרפורמית היא אחד הארגונים החזקים והמרכזיים ביותר העוסקים בצדק חברתי. "כל קהילות שלנו מתעסקות בצדק חברתי ולכל אחת מהן יש כמה פרויקטים עיקריים. התנועה מוציאה לפועל כמה עשרות פרויקטים בשנה ואין ארגון בנוף הישראלי שיכול להנפיק כזו כמות של פרויקטים שעוסקים בצדק חברתי".

כיום, נמצאת מתחילה התנועה להבין כי כדי לצמוח ולהפוך לגוף מוביל בישראל, יש צורך בשיווק אגרסיבי ואף ביצירת לובי פוליטי. אז אולי יהיה אפשר להגיע למצב בו תקבל התנועה ליהדות מתקדמת תקצוב מהמדינה. סמנכ"ל התנועה מודעת כי הדרך עוד ארוכה.

"אנחנו משקיעים כיום הרבה מאוד בתהליך של מיתוג. למדנו מהסקר האחרון שעשינו שיש פער בין ההתייחסות למוצר שהוא חינוך, חוויה דתית ובתי כנסת רפורמים ובין המותג עצמו. אנחנו מתמודדים עם צורך לצמצם פערים ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים לפרוץ לתודעה הציבורית".

אולם, לא פשוט לפרוץ לתודעה הציבורית כאשר הדימוי של התנועה לא תמיד חיובי. בנוסף, יש שליטה חובקת של היהדות האורתודוכסית על עוגת התקצוב ולעיתים, כך מרגישים בתנועה, גם על החותמת של מיהו יהודי ואיך יהודי כשר צריך לנהוג. "מבחינתנו דתי זה להיות אורתודוקסי", אומרת גוסטי.

"לכן אני אומרת לנכס מחדש. האורתודוקסים הכתיבו ולעיתים מכתיבים עדיין את סדר היום וכופים אותו עלי. המסר או הייעוד שאני לקחתי לעצמי זה לבוא לאנשים ולא לכפות עליהם, אני לא מאמינה בכפייה מהכיוון השני. היום הבחירה להישאר חילוני היא לא בחירה מודעת. היא נובעת מתוך כל המרכיבים שדיברתי, יהדות שווה כפייה שווה מונופול שווה אורתודוקסיה. מה שאני רוצה זה לבוא לאותם אנשים ולהגיד להם זה קיים ופתוח בפניכם. תרצו תבואו, לא תרצו, לא תבואו. לא לעשות בחירות מתוך בורות".

הרב גלעד מציג תפיסה חדשנית למדי בנוף האורתודוכסי. הוא טוען כי "עדיף שהיהדות הרפורמית תסייע בהפצת היהדות. אני מעדיף שאדם ילך לבית כנסת, אפילו שהוא רפורמי על פני נסיעה לים". אולם, דעה זו של הרב גלעד אינה שגורה בפי היהדות האורתודוכסית ויש המעדיפים חילוני מוחלט על פני דתי רפורמי.

בכל מקום אחר בעולם זה אנטישמיות

גוסטי יהושע-ברוורמן טוענת כי נעשתה שטיפת מוח בכל מה שקשור לתנועה הרפורמית. "אני ערה לזה שהתנועה בארה"ב הרבה פעמים לקחה את הרפורמיות רחוק ממה שאנחנו מוכנים ומתנהלים בארץ. לדוגמא עניין הנישואים. בארץ, כומר ורב לא ינהלו טקס יחד בארץ או לא יהיו נישואים מעורבים. אנחנו משיאים רק יהודים כשרים שעברו גיור".

סוגית הנישואים מעסיקה מאוד את התנועה ליהדות מתקדמת הטוענת כי נושאים אלה הם שיא האבסורד. "את אקט הנישואים יכול לבצע כל יהודי במעמד שני עדים. ישראל היא המדינה היחידה המחייבת זוג שרוצה להינשא על-ידי יהודי כשר, רק מפני שאותו יהודי הוא רב רפורמי, להינשא על-ידי פקיד נוצרי בעירה נידחת. החותמת של אותו פקיד מוכרת בישראל ואילו נישואים על-ידי רב רפורמי לא מוכרים. אם זה היה קורה בכל מקום בעולם, זה אנטישמיות. שזה קורה אצלנו, כולם מחרישים".

יהדות ללא כפייה

גוסטי טוענת כי "מדובר בכסף, שליטה ומונופול. הם טוענים שאנחנו רפרודוקציה, קודם כל של היהדות. לתנועה ליהדות מתקדמת אין שליטה על מקורות המידע ואין לנו כסף". לתנועה דימוי המגיע מהתפיסה האמריקנית שהתנועה מאוד עשירה. סמנכ"ל התנועה טוענת כי הדבר אינו נכון. "החברה בארה"ב דואגת קודם כל לעצמה. צריך להבין שחבר הקהילה בארה"ב לא תופס למה הוא צריך לממן אותנו. לך תסביר לו שבארץ אני כבר מממנת את שירותי הדת שאינם שלי כלומר את הממסד האורתודוקסי.

אחת ההצלחות של התנועה ליהדות מתקדמת היא בתחום הנוער. התנועה מפעילה זו השנה השמינית מחנה קיץ בכפר סילבר. גוסטי גאה מאוד במחנה חווי"ה (חופש ויהדות) ואומרת כי "אם לפני שמונה שנים היו 50 חבר'ה במחנה, היום יש 600 בני נוער שלא כולם מגיעים מבית רפורמי. נכון שרואים יותר ויותר ילדים שבית אבא היה הבית הרפורמי אך יש גם חלק אחר, החלק החילוני, שיודע שסדר היום במחנה הוא מאוד יהודי ואולי דווקא בגלל זה אנחנו זוכים להצלחה.

הלל אשד, יו"ר נוער תל"ם, תנועת הנוער של התנועה ליהדות מתקדמת תעבוד כמדריכה במחנה הנוער יחד עם חבריה לתנועה. "תנועת הנוער נתנה לי אתגר שלא היה לי אלמלא כן", היא אומרת. "בתל"ם הנוער הוא המרכז ומתוך כך נוצרת הקהילה". חברי תנועת הנוער עוסקים במגוון של תחומי עשייה הקשורים בין היתר לעשייה ציבורית ולצדק חברתי ובין היתר התנדבו בקטיפת ירקות לנזקקים ובקיום פורים לילדי עובדים זרים בתל אביב. "נותנים לנו הרגשה שאנחנו חושבים דבר הגורם לעשות עוד ועוד", מסכמת הלל.

מיה ואמוש טוענת כי "התנועה מציעה משהו שאף אחד לא מציע, יהדות ללא כפייה. כל חבר בקהילה מביא את הגישה שלו ליהדות וכולם מכבדים זאת". גלית מוסיפה לדברי מיה באומרה כי "היהדות היתה תמיד דת מתחדשת. אף אחד לא יגיד שהוא לא מקבל את החידושים של הנכד של רש"י. אנחנו לא שונים בחידושים שנעשו בעבר כדי להתאים את היהדות לרוח הזמן. אנחנו לא במלחמה עם אף זרם אחר. אנחנו רוצים לאפשר לכולם לחוות את היהדות לחוות איך שהם רוצים לחוות אותה. כרגע רק חלקים קטנים יכולים לחוות יהדות רק באופן מסוים ויש כאלה האומרים זו היהדות, אנחנו לא נחווה אותה בכלל.

התרבות כגורם מגשר

הרב גלעד, למרות שאינו מקבל את עקרונות התנועה, רואה חשיבות בקירוב לבבות. "זהו ויכוח יהודי ויש לקרב את הרפורמים אלינו." כמו כן, אומר הרב כי "אני רואה מקום רב לשיתוף פעולה בין התנועות, בעיקר במישור התרבותי"

סמנכ"ל התנועה ליהדות רפורמית טוענת מצידה כי הביקוש לרפורמיות הולכת וגדלה. "המחויבות שלנו זה להנציח את ההמשכיות היהודית. אנחנו צריכים לתת את ההזדמנות לחבר'ה יותר צעירים שנוסעים להודו ולכל מיני מקומות ורואים תורות ותרבויות כאלה ואחרות ושואלים למה אין אצלנו את ההזדמנות הזו". לדעתה של גוסטי, יש ביהדות את מה שמחפשים הצעירים הישראלים. "קודם בואו נלמד את התרבות שלנו," היא מבקשת. "מבלי לדעת מי אנחנו, איך נדע לאן נלך?"