האטרקציות הורסות את הטבע

החברה להגנת הטבע, הגישה היום (יום ד', 10.5.06) עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, בבקשה שיתיר לה להציג את עמדתה בעניין התוכנית לבניית גשר בנוי בקניון הבזלת, שבשמורת הטבע בבניאס, בפני ועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ובניה. העתירה הוגשה, לאחר שיו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז צפון דחה בקשה זו.

מדובר בתוכנית מפורטת להרחבת שמורת הטבע "נחל חרמון" ("הבניאס") וכן - ובעיקר - להקמת גשר בנוי באורך של כ-120 מ' בתוך קניון נחל הבניאס. תוכנית זו מקודמת על-ידי רשות הטבע והגנים, האחראית לשמורה.

התנגדותה של החברה, להקמת הגשר מנומקת בכך שמדובר בפגיעה קשה בחלק הייחודי ביותר של השמורה.

לטענת העותרים:
"נושא פיתוח שמורת הבניאס הינו בעל משמעות ציבורית וסביבתית גדולה ביותר. כל אטרקציה תיירותית מעין זו מובילה הגברת עומס המבקרים בשמורה, העמוסה יתר על המידה כבר כיום. העומס גורם לשריפות בשמורה, לפגיעה בחי ובצומח ועוד. בהכנסת הפיתוח אל לב הקניון הסוער היחידי בישראל יש משום חוסר צניעות וכבוד לתופעות טבע נדירות".

העתירה מגלה, כי המחלוקת סביב הנושא התגלתה גם בתוך רשות הטבע והגנים עצמה: שתי חוות דעת מקצועיות שהציגו מנהל אגף הסביבה ברשות הטבע והגנים וגם אקולוג מחוז צפון ברשות הצביעו על הבעייתיות הרבה הנובעת ממיקום הגשר בנקודה כה רגישה סביבתית, גם בשימוע ציבורי שנערך באתר האינטרנט של הרשות, הביעו כ-47% מהמשתתפים את התנגדותם להקמת הגשר התלוי.

ואולם, למרות שאנשי המדע ברשות הטבע קבעו כי המצוק צריך להישמר מכל פגיעה, בשנת 2004 החלה הרשות בבניית הגשר הבנוי. תחילה בוצעו העבודות ללא תוכנית וללא היתר בניה, ורק לאחר התערבות של החברה להגנת הטבע, הוגשה בקשה להיתר בניה לוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון, כאשר העבודות במקום נמשכו עוד בטרם ניתן ההיתר מאת הוועדה המקומית.

כחלוף תקופה, הגישה רשות הטבע את התוכנית לוועדה המחוזית, החברה להגנת הטבע הגישה התנגדות לתוכנית, אך ועדת המשנה להתנגדויות במחוז הצפון החליטה לדחות את ההתנגדויות. על החלטה זו, ביקשה החברה לערער בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה והגישה בקשה כזו ליו"ר הוועדה, שהחליט אף הוא לדחותה.
החברה להגנת הטבע לא אמרה נואש ופנתה לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת תוך תקווה שהוא יעניק לה את הסעד המבוקש.

חגית לוז און, היועצת המשפטית של החברה להגנת הטבע, ומגישת העתירה אמרה ל-Nfc כי "הדיון באשר לאמות המידה לשימור ופיתוח בתחומי שמורות טבע אינן עניין של מה בכך, ולכן הוא צריך להתקיים בערכאות העליונות של מוסדות התכנון. כשמדובר בפיתוח במקום כה רגיש, בלב בשמורת טבע עמוסה לעייפה, כדאי לזכור כי הטבע היה כאן לפנינו, ועלינו להשכיל לשמור עליו ועל ייחודו".