חריגות בהתקשרויות ההפקה של רשות השידור

בבדיקה שערך מבקר המדינה לאופן ההתקשרויות שעשתה רשות השידור עם כמה גופים חיצוניים כדי להפיק תוכניות טלוויזיה בשנים 2002-2005, נמצא כי הרשות חרגה הן מהוראות החוק והתקנות והן מנהליה. יש לציין שמדובר בהתקשרויות שעלותן מיליוני שקלים.

רשות השידור היא תאגיד ממשלתי שהוקם על-פי חוק רשות השידור, ולכן חלים עליה חוק חובת המכרזים והתקנות שהותקנו על-פיו. הרשות קבעה נהלים פנימיים כדי שהעסקות שלה ייעשו על-פי הוראות החוק והתקנות.

חלק מההתקשרויות שנבדקו, אושרו בידי ועדות שלא היתה להן סמכות לאשרן, ועובדים ברשות שהיו מוסמכים לדון בהתקשרויות ולאשרן לא שותפו בדיונים בעניינן ואף הוסתר מהם מידע עליהן. עוד העלתה הבדיקה, עסקה שנעשתה בעל פה, ללא חוזה או הסכם כתוב כנדרש. הרשות לא הקפידה שבתוכניותיה לא יחרגו מהכללים האוסרים לשדר פרסומת גלויה או סמויה.

המבקר כותב בדוח שהוציא, כי "אין להשתחרר מן התחושה שהתנהלותה של הרשות שלא על-פי כללי מינהל תקין, נובעת בין היתר מבעיות פנימיות וחוסר אמון בין העובדים הבכירים בה".

"רשות השידור חייבת לנהל את ענייניה ואת תקציבה, שמקורם בכספי ציבור, בקפידה ועל-פי כללי מינהל תקין. אף שהתקנות מאפשרות להשיג פטור ממכרז, עקרונות דיני המכרזים בדבר הבטחת שוויון הזדמנות למציעים, השגת יעילות כלכלית ומועילות באמצעות בחירת ההצעה הטובה ביותר, מחייבים את הרשות לפרסם מפעם לפעם מכרז פומבי כדי למצות הליכים תחרותיים ולהודיע בו למציעים בכוח שאפשר להציע הצעות לתוכניות בתחומים שונים".

המבקר מסיים וממליץ, כי על הממונים על הרשות - שר התעשיה, המסחר והתעסוקה והמוסדות המנהלים של הרשות - לתת את דעתם על הליקויים שהועלו בביקורת, לפעול לתקנם ולמנוע את הישנותם.

פירוט החריגות שנמצאו בהתקשרויות:

התקשרויות לשם הפקת הסדרה "האחים יונה"

בדצמבר 2003, בעת הקרנת פרקי הסדרה "האחים יונה", פנתה חברת הפקה למנהל מחלקת התעודה והציעה לו לרכוש פרקים נוספים של הסדרה. שני פרקים נוספים הופקו והרשות שידרה אותם ואף מכרה אותם להקרנה בחו"ל, בלי שהתקבלו האישורים הנדרשים להתקשרות ובלי שנחתם הסכם עם החברה.

ב-2004 ו-2005 נתגלעו חילוקי דעות בין הרשות, שסברה שלחברה מגיעים כ-32,000 ש"ח עבור שני הפרקים, ובין החברה, שטענה שהובטח לה בעל פה שתקבל 234,000 ש"ח לפרק. בסופו של דבר שילמה הרשות 468,000 ש"ח עבור שני הפרקים, כמו שדרשה החברה.

התקשרויות לשם הפקת הסדרה "צימרים"

הרשות התקשרה בלא מכרז עם חברה להספקת ציוד אלקטרוני ושכרה ממנה ציוד טלוויזיה להפקת הסדרה "צימרים", בעלות של 2.2 מיליון ש"ח. נמצא כי ועדת המכרזים שהחליטה לאשר לרשות להתקשר עם החברה האמורה בלא מכרז, פעלה שלא על-פי נוהלי הרשות המחייבים: הוועדה לא הייתה מוסמכת לדון בהתקשרויות שעלותן גדולה ממיליון ש"ח; הוועדה אישרה את ההתקשרות קודם שאושרה בוועדת התקציבים; הוועדה אישרה להתקשר עם חברה ב' בלי מכרז בנימוק שהיא הספק היחיד של הציוד, ולא בדקה את כל המידע הנדרש לצורך קבלת החלטה זו.

הרשות קיבלה את הציוד שהזמינה בתחילת דצמבר 2002, אך צילומי הסדרה החלו רק במרס 2003. מכאן שבפרק הזמן 1.12.02-9.3.03 הרשות שכרה את הציוד אף על-פי שכמעט לא השתמשה בו. בתקופה זו היא שילמה עבורו לחברה כ-615,000 ש"ח. הסכם ההתקשרות עם חברת ההספקה נחתם רק כחצי שנה לאחר שהרשות הזמינה את הציוד, וכחמישה חודשים לאחר שהציוד התקבל.

העלות הממוצעת של עריכת פרק בציוד ששכרה הרשות מהחברה הייתה כ-5,000 ש"ח. על-פי חישובי משרד מבקר המדינה, עלות זו גדולה ביותר מ-70% מעלות העריכה באמצעות קבלן חיצוני.

במאי 2004 החלו צילומים של 30 פרקים נוספים בסדרה "צימרים". אף שמאז החלה ההתקשרות עם חברת ההספקה השתנו תנאי השוק, הרשות לא ניסתה להוזיל את עלותו של הציוד קודם שהחלה לצלם את הפרקים הנוספים, ושילמה עבור הציוד את אותם מחירים ששילמה עבור הפרקים הראשונים. כשבוע לאחר תחילת הצילומים החליטה הרשות להפסיקם עקב חשש מחריגה מהתקציב שיועד להפקת הסדרה.

בסופו של דבר צילמה הרשות 15 פרקים נוספים בלבד, ורק 5 מהם נערכו. הרשות לא הקרינה אותם אף שהכנתם עלתה לה כ-2.5 מיליון ש"ח.

שידור פרסומת סמויה

הרשות לא פעלה כראוי להבטיח שאין פרסומות סמויות במשדריה. בתוכנית שבועית העוסקת בנושאי טיפוח ואיכות חיים, ששמה "דרך היופי", שודרו פרסומות מסחריות גלויות וסמויות.

בתוכנית "שישי בגאון", ששודרה בערב יום העצמאות במתחם של חברת תעופה מסחרית, שידרה הרשות פרסומת סמויה לחברת התעופה. הרשות התעלמה מכך שחברת התעופה שילמה לחברת ההפקה חלק מהוצאות ההפקה, אף על-פי שחברת התעופה אינה גוף ציבורי.

תוכנית הבידור והאירוח "שישי בגאון"

בנובמבר 2002 התקשרה הרשות עם חברת הפקות אחת בהסכם להפקה משותפת של עד 40 משדרים של תוכנית בידור ואירוח שבועית ושמה "שישי בגאון", והן סיכמו שהחברה תספק את האולפן ואת שירותי האולפן. הבדיקה העלתה שהרשות קיבלה את שירותי האולפן מחברה אחרת, בלי התקשרות ישירה ביניהן, והתשלומים לחברה הזו, עבור שירותים אלה, נעשו באמצעות החברה הראשונה. בכך עקפה הרשות את חובת המכרז ואת נוהלי הרשות.

בספטמבר 2003 התקשרה הרשות עם חברה שלישית, שנועדה להחליף את החברה הראשונה. בפרק הזמן בין אוגוסט 2004 לאפריל 2005 הפיקה החברה החדשה 32 משדרים של התוכנית "שישי בגאון" מחוץ לאולפן, במקומות שונים ברחבי הארץ, על-פי הסכם שחתמה עם הרשות בעניין זה.

בהסכם נאמר בין השאר שחברת ההפקה החדשה תוכל לקבל חלק מהוצאות ההפקה, נוסף על התשלום מהרשות, מגופים ציבוריים בלבד. עוד נקבע בהסכם הסכום המרבי שהחברה רשאית לקבל מגופים אלה.

כדי לוודא שהחברה אכן עומדת בתנאי ההסכם, נקבע בו כי החברה תמסור לרשות אישורים של רואה חשבון. נמצא כי הרשות התעלמה מליקויים שנפלו באישורים וכך לא יכלה לדעת אם החברה עמדה בתנאי ההסכם. כמו כן נמצא כי שלא כמו שהתחייבה בהסכם, החברה קיבלה מימון מגופים שאינם מוגדרים "גוף ציבורי" כהגדרתו בהסכם, ואף קיבלה סכומים גדולים מהסכום המרבי שהייתה רשאית לגבות. הרשות התעלמה גם מכך ולא עשתה דבר כדי לחייב את החברה לעמוד בתנאי ההסכם.