חיסול אל-חדאד: מי יירש את מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בעזה?

עז א-דין אל-חדאד, אחד המפקדים הצבאיים הבכירים והוותיקים ביותר בזרוע הצבאית של חמאס, חוסל ברצועת עזה בפעולה של חיל האוויר על בסיס מודיעין אמ"ן ושב"כ. החיסול מותיר אחריו ואקום פיקודי חמור בלב עזה ומעלה שתי שאלות שמטרידות כעת את כל הגורמים המעורבים: מי יכנס לנעליו בתוך הרצועה, ומי ינהיג את חמאס מחוצה לה.

אל-חדאד, המכונה גם אבו סוהיב, שימש עד לחיסולו של אחמד סינואר כמפקד חטיבת עזה. היה גורם קיצוני בולט נגד ישראל ואחד מאדריכלי טבח 7 באוקטובר. הוא זה שקרא להפסקת אש כשטנקי צה"ל הגיעו לליבת העיר עזה, ובמקביל התנגד בתוקף לפירוק הזרוע הצבאית ולמסירת הנשק - קו אדום מבחינתו. ההערכה בישראל היא שחיסולו דווקא עשוי להרכיך את עמדת חמאס בנושא זה.

לפי הערכות ראשוניות, המועמד המוביל למלא את מקומו הוא מוחמד עודה, חבר במועצה הצבאית וראש מטה המודיעין של חמאס ברצועה. עודה שרד בעבר יותר מניסיון סיכול אחד של צה"ל. הוא היה קרוב לצמרת חמאס לפני 7 באוקטובר, לקח חלק בתהליך קבלת ההחלטות, ולאחר חיסול בכירים אחרים שימש כיועץ לאל-חדאד עצמו. גורמים במערכת הביטחון מתארים אותו כדמות מפתח המגשרת בין הדרג הפוליטי של חמאס לשאר מנגנוני הביטחון, עם השפעה רחבה על גדודי עז א-דין אל-קסאם.

עמדתו של עודה בסוגיית פירוז הרצועה מורכבת. לפי הערכות ישראליות הוא מבין את הלחץ הכלכלי וההומניטרי הכבד על הרצועה ואת הצורך בוויתורים מסוימים לשם הישרדות שלטונית של חמאס, בעוד הרשות הפלסטינית נושפת בעורפם. אך בה בעת הוא רואה בנשק "תעודת ביטוח" יחידה מול ישראל. תפקידו הנוכחי הוא קריטי לייצוב השורות ולמניעת התפרקות מסגרות צבאיות מקומיות - ובמיוחד לגבי תהליך המשא ומתן מול שליח ארצות הברית ניקולאי מלדנוב.

מחוץ לרצועה, הדמות הבכירה ביותר כיום היא חליל אל-חיה, הפועל מקטאר ונהנה מחסינות מעשית לאחר שניסיון הסיכול הישראלי שם כשל. אל-חיה מוביל קו אידיאולוגי קשיח ואמר פומבית פעמים רבות כי "נשק ההתנגדות" אינו עומד לדיון וכי מדובר ב"נכס לאומי פלסטיני". בפועל, הוא השתמש בזרוע הצבאית כקלף מיקוח מול מצרים, קטאר ומלדנוב כדי להשיג הקלות ועזרה כלכלית. מתחרהו, ח'אלד משעל, לשעבר יו"ר הלשכה המדינית, נתפס כפרגמטי יותר. הוא מסרב גם כן לוותר על הנשק אך פתוח לשמוע הצעות כמו שילוב אש"ף בשלטון הרצועה.

ואילו איראן לא שתקה. הודעה המיוחסת לאיסמעיל קאאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, הגיבה לחיסול בניסוח מחושב: "הרצח הבוגדני של המפקד והלוחם האגדי עז א-דין אל-חדאד בידי הציונים הנבערים, הראה את החיות של ההתנגדות, במיוחד בלב עזה האמיצה. דם טהור זה יעניק השראה ללוחמים הפלסטינים הצעירים עד לשחרור ירושלים ונפילת משטר הכיבוש." הניסוח טיפוסי לתבנית שטהרן חוזרת עליה בכל חיסול בכיר: מותו של המפקד הוא לא הפסד - הוא דלק לגיוס הדור הבא.

שאלת המשא ומתן סבוכה אף היא. עוד לפני החיסול נקלע המו"מ בהובלת מלדנוב למבוי סתום - חמאס סירבה להניח את הנשק, וכך גם עמדה המשוריינת של אל-חדאד. ההערכות במערכת הביטחון הישראלית הן שהמשא ומתן בערוצים החשאיים יימשך כנגד כל ההיגיון, אך החיסול שינה את הדינמיקה: אצל חמאס תגבר תחושת הנקם ואיתה ההתעקשות על הנשק. ואצל ישראל - תקצר הסבלנות. המסר מירושלים מתגבש לכדי אולטימטום סמוי: הסכם עכשיו, או חזרה ללחימה בנקודה שבה לזרוע הצבאית אין מנהיג ברור ואין מי שישלוט ברחוב הפלסטיני.

פיקוד הדרום של צה"ל אינו מסתיר את הכיוון. לפי הדיווחים, הכוחות מתכוננים לא רק לתגובה מיידית של חמאס על הסיכול, אלא לתרחיש של חזרה מלאה ללחימה. הנקודה שבה יוכרע הכיוון תלויה במידה רבה בשאלה אחת: מי ייכנס לנעליו של עז א-דין אל-חדאד, ומהי עמדתו הראשונה כלפי ישראל.