מאות בני אדם ליוו היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל את סרן מעוז ישראל רקנטי, בן 24 מאיתמר, שנהרג ביום שישי האחרון מפגיעת רחפן נפץ בדרום לבנון. רקנטי, מפקד מחלקה בגדוד 12 של חטיבת גולני, היה אמור להתחתן בעוד כחודש עם ארוסתו רוני. הוא החלל ה-20 של צה"ל מאז חידוש הלחימה בגזרת לבנון, והשני מגדוד 12 תוך יממה.
ארוסתו רוני ספדה לו בדמעות ובקול רועד. "איך אפשר לסכם אותך במילים? מגיע לעם ישראל לדעת מי אתה, גם שאתה כל כך שונא את זה", אמרה. היא תיארה את הרגע הראשון שבו פגשה אותו: "בפעם הראשונה שנפגשנו הדבר הראשון ששמתי לב היו העיניים הטובות והיפות שלך. צללתי לתוכך כל פעם מחדש. כולם אמרו שיש לך עיניים טובות." רוני הוסיפה: "כל מי שפגש אותך פעם ראשונה התפעם מהשקט שלך שאמר כל כך הרבה עליך. לא נלחצת מכלום, לא פחדת משום דבר, היה כל כך מרגיע איתך."
את החלומות שנגדעו תיארה בדברים קשים: "רציתי שתבוא לכיסא הכלה שלי ותחייך אליי. רציתי שתהיה אבא, יכולת להיות אבא מושלם." היא נזכרה גם ביום חמישי, יומיים לפני נפילתו, כשנסעו ביחד לחתונה של בת דודה שלה: "קמת לרקוד, אתה הביישן והשקט. ראית את אח שלי הקטן, הרמת אותו על הכתפיים ורקדת איתו שעות. היית נראה כל כך מאושר ושמח. שאלתי אם אתה רוצה להפסיק לרקוד ואמרת: 'לא, בואי נמשיך'." רוני חתמה את דבריה בבקשת סליחה: "אני אוהבת אותך כל כך, אני מצטערת אם עשיתי משהו לא במקום, סליחה, כל הגוף כואב. אנחנו חזקים ואנחנו נמשיך לחיות, נאהוב את העם כמו שהיית רוצה. תנוח על משכבך בשלום, אתה צריך לנוח, עבדת כל כך קשה."
אחד הרגעים הקשים בטקס היה הספדו של רב הישוב איתמר, הרב דניאל לונצר, שסיפר כי בדיוק שבוע לפני נפילתו הגיעו אליו מעוז ורוני כדי להירשם לנישואים ולכתוב את הכתובה. "שניכם מלאים בטוב וטוהר, רצון אידיאלי לבנות בית של אהבה וטהרה. החיוך המבויש שלך לא מש מנגד עיניי", אמר הרב בקול חנוק, והקריא בבכי את הכתובה שהכין איתם באותה פגישה. "ואתה הלכת במעלות קדושים וטהורים. איזה בית מפואר האומה הפסידה, איזה אובדן, יש לנו חור בלב", הוסיף.
אמו אילת ספדה על קברו ושאלה: "איך נפרדים מילד?" היא תיארה ילד מיוחד מהיום שנולד בחג הסוכות - "בלי בכי, כישרון אלתור מדהים, וחיבור עמוק לבית. תמיד ברחת מהמסגרות, מעולם לא הכנת שיעורי בית, אבל כולם התאהבו בך." היא ציינה שהיה הדבק של המשפחה: "היה לנו קשר מיוחד, הרגשנו אחד את השני. כולם התכנסו כשהגעת." ולארוסתו פנתה ואמרה: "רוני, זכינו בך ומעוז זכה בך, תמיד תהיי בתנו. כמה הוא חיכה לבנות איתך בית. עוד נזכה ללוות אותך בחופתך ולבנות בית חדש."
אחותו תהילה ספדה ואמרה: "מעוזי אחי האהוב, הלב בוכה. חשבתי שלהשם יתברך יש מספיק מלאכים מהמלחמה הזאת, אבל כנראה שהיה צריך עוד אחד." היא הוסיפה: "היית בדרך לבנות בית עם רוני, תלינו את ההזמנה לחתונה על הדלת ממש באותו רגע שנלקחת. רוני, אנחנו איתך, מחבקים אותך ומתפללים עליך."
אביו, הרב אליהו רקנטי, תיאר בן שעשה הכל בשקט ובצניעות. "מעוז ישראל, היית ילד כריזמטי, מוכשר, מצחיק, מנהיג טבעי. התנ"ך שלך מלא סיכומים בכל פרק. היית צדיק נסתר, את כל מעשיך עשית בצניעות, בלי שיידעו שאתה מצטיין." האב סיפר שבנו נלחם בעזה, חילץ פצועים בתנאים קשים, ועם יציאתו לחופשה אמר למשפחה שהוא רוצה להקים בית.
בשם צה"ל ספד סגן מפקד חטיבת גולני, סאל נאור עמיחי. "ביקשת להתמיין ליחידות העילית של צה"ל, כתבת מכתבים והתעקשת לקחת על עצמך שירות משמעותי ומאתגר. התגייסת ליחידת אגוז ומפקדיך מספרים שכבר במהלך ההכשרה בלטת בקסם הייחודי לך. תמיד היית ראשון - בריצות, במסעות, בסחיבות ובכל משימה", אמר. סאל עמיחי גם חשף שחבריו לצוות כינו אותו "דוד המלך" בשל דרכו הצנועה ומידותיו הטובות.
ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, התחייב בשם ההתיישבות: "אני מבקש לומר לך, סרן מעוז, גיבור ישראל, ולהתחייב לך בשם כל ההתיישבות בשומרון ובשם עם ישראל כולו - אנחנו נלך בדרכך. נוסיף ונמשיך ונגביר את מה שהתחלת, בצבא, בתורה, בהתיישבות ובמידות. נפילתך לא תהיה לשווא." דודו של מעוז, יהודה עשהאל, סיפר כי בחזרתו מהחזית היה מבקש ממשפחתו: "אל תדברו שיח מחליש ומפלג, זה מחליש אותנו בחזית."
רקנטי הותיר אחריו הורים ושישה אחים. הוא בוגר סיירת אגוז ובן למשפחה מממייסדי היישוב איתמר. חבריו נפרדו ממנו בשירת "שערי שמיים פתח", ותוך כדי שירתם עבר ביניהם האב השכול וחיבק אותם אחד אחד. המשפחה בחרה לקבור אותו בהר הרצל בירושלים, ואמו אמרה מעל קברו: "בחרנו לטמון אותך באדמתה של ירושלים כי היית כלל-ישראלי, עד הרגע האחרון שלך."
המשפחה תקיים שבעה בימים הקרובים, והציבור נמצא לצידה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה