יש משהו מספק במיוחד בלהכין פסטה מאפס. לא צריך מכונה מיוחדת, לא קורס בישול ולא הרבה זמן – רק קמח, ביצה, מלח וקצת סבלנות עם מערוך. הבצק רך, גמיש, ומריח בדיוק כמו שצריך. וכשהוא יוצא מהסיר ונפגש עם הרוטב, מתברר שהטרחה הקטנה הזו שווה כל ביס.
הרוטב הזה הוא שילוב של כמה דברים שאני אוהבת לראות יחד במחבת: חמאה ושמן זית שמתחממים ביחד, שום קצוץ ופלפל שחור שנכנסים לחום ומשחררים ריח שמיד ממלא את הבית, ואז שמנת מתוקה שמסיימת את העבודה. פטריות הפורטבלו נקלות קודם בנפרד – זה צעד קטן שעושה הבדל גדול, כי הן מאבדות נוזלים ומתרכזות בטעם לפני שנכנסות לרוטב.
מה שמייחד את הרוטב הזה הוא התיבול: בזיליקום טרי, טימין, זעתר ואגוז מוסקט. זה שילוב שמרגיש קצת מפתיע על הנייר, אבל יחד הם יוצרים עומק שונה מהרגיל. המוצרלה שמתווספת פנימה לא נשארת בגושים – היא נמסה לתוך הרוטב ומעניקה לו מרקם קרמי וסמיך שמצפה כל חוט פסטה.
כדי שהרוטב יסמיך יפה בלי להיות כבד מדי, אפשר להוסיף מעט קמח מומס במים קרים – כף קמח לכמה כפות מים, מעורבב היטב לפני שנכנס לסיר. אם בישלתם פסטה ביתית, אל תשפכו את כל מי הבישול: הם עמוסים בעמילן ועוזרים לרוטב להיצמד לפסטה בצורה הרבה יותר טובה.
הפסטה הביתית כאן היא לא פסטה דקיקה – היא נחתכת לרצועות של סנטימטר וחצי, רחבות ובעלות ביס. אם אין לכם זמן או חשק לרדד בצק, פסטה שטוחה קנויה (פאפרדלה או טליאטלה) תעבוד מצוין. אבל אם עשיתם את הבצק בעצמכם, שמרו על נגיסות – אל תבשלו יתר על המידה.
בסיום, ממש לפני ההגשה, ריבוי שמן זית הוא לא בדיחה – הוא חלק מהמנה. זילוף נדיב מעל הפסטה בצלחת, כמה עלי בזיליקום טרי, ואם אוהבים חריפות גם קצת צ'ילי טרי קצוץ. זו ארוחה שמוכנה תוך שלושים דקות ונראית כאילו עבדתם עליה הרבה יותר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה