יש ערבים שבהם הקינוח המנצח הוא לא הגלידה מהמקפיא ולא הביסקוויטים שנשארו מהשישי. יש ערבים שמגיע לך משהו שנראה ומרגיש כמו מאמץ אמיתי – גם אם לא השקעת בו יותר מעשר דקות. הפיתה הזו היא בדיוק זה.
הרעיון לא חדש. מי שהיה אי פעם במזנון של אייל שני מכיר את הגרסה שם – פיתה מחוממת, שוקולד, בננות. אבל מה שהופך את הגרסה הביתית הזו לקצת יותר מעניינת הוא הקרמל. לא סתם קרמל, אלא רוטב חמאה וסוכר חום שמסמיך לאט על הכיריים עם נגיעה קטנה של צ'ילי גרוס. הצ'ילי לא מכריע ולא חריף – הוא רק מוסיף עומק, כזה שגורם לאנשים לשאול "מה שמת בזה?" אחרי הנגיסה הראשונה.
תהליך ההכנה פשוט להפתיע: מבשלים סוכר חום, מים וחמאה בסיר קטן עד שהתערובת מתחילה להסמיך. מוסיפים פרוסות בננה וחצי כפית צ'ילי גרוס, מניחים לבננות להתרכך ולהיספג ברוטב עד שהכל מקבל מרקם סמיך ועשיר. זה לוקח בערך חמש דקות, לא יותר. הבננות לא צריכות להיות בשלות מדי – בננה מוצקה יחזיק טוב יותר בחום ולא תהפוך לבוץ.
בזמן שהקרמל עובד, חוצים שליש פיתה – כן, שליש, לא חצי – ומורחים פנימה שכבה נדיבה של ממרח שוקולד השחר. אפשר להכניס את הפיתה לחצי דקה בטוסטר כדי שהשוקולד יתרכך קצת לפני שמוסיפים את הבננות, אבל זה לא חובה. ממלאים עם פרוסות הבננה המקורמלת ומזלפים מעט מהרוטב מעל.
הגודל חשוב כאן. שליש פיתה זה בדיוק הכמות הנכונה לקינוח – לא יותר מדי, לא פחות מדי. עם חצי פיתה זה כבר הופך לארוחה, ומאבד קצת מהאופי שלו. אפשר לעשות שתיים-שלוש כאלה אם יש מספר אנשים, הכמויות של הקרמל מספיקות בנוחות ליותר ממנה אחת למרות שהמתכון מצוין כמנה יחידה.
מה שאני אוהבת בקינוח הזה הוא שהוא ניתן למניפולציה. צ'ילי לא מתאים לכל הסועדים? מורידים. רוצים להוסיף קמצוץ קינמון לקרמל? עובד מצוין. יש ממרח אגוזים בבית במקום שוקולד? לגמרי אפשרי. הבסיס חזק מספיק כדי לשאת שינויים, ובסופו של דבר הוא נשאר קינוח שנראה הרבה יותר מגניב ממה שהשקעת בו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה